התארסתי איתו, לא יודעת למה הסכמתי...
כבר בערך חודש אני עונדת את הטבעת והמחשבה שלי לוקחת אותי כל כך רחוק מהחתונה איתו..
אני ההיפך מנסה לברוח מזה ואיכשהו להתחמק מזה, יש לו בעיה שהוא לא כל כך מטפל זה..
ולי זה נורא מפריע.
הוא מעשן סמים, והדבר היחיד שנתן לי תקווה והסכמתי בכלל למערכת היחסים הזאת כשהוא אמר לי שהוא מתכוון להפסיק בקרוב, וזה היה עוד לפני שהתחלנו לצאת.. זאת אומרת לפני יותר משנה וחצי.
אין לי מושג מה לעשות עם זה, כי אני כן אוהבת אותו, אני עדדין איפושהו מאמינה שהוא יפסיק אבל אני נשברת.
הוא אומר שהוא מנסה אבל, כל שעה להפיל כמה ראשים זה לא נקרא ניסיון הפסקה- לדעתי לפחות.
היום החלטתי שכל היום אני לא מדברת איתו, אנחנו נמצאים באותו בית- בבית של ההורים לו, ואנחנו לא מדברים כל היום והוא מעשן ומעשן ומעשן.
אני לא יודעת מה יקרה אחרי שנתחתן, זה ימשיך ככה? אני ממש לא רוצה! אני מעשיפה לא להתחתן מאשר להתגרש אחרי כמה חודשים, ואני רואה אותנו מתגרשים אחרי פחות מחודש. זה מציק לי זה מעיק עליי בצורה מטורפת.
הוא פשוט בלתי נסבל כשהוא על זה!
בגללו יצאתי מהבית, אף-פעם לא רבתי עם ההורים שלי,ועכשיו? רבתי איתם עד מצב כזה שעפתי מהבית.
אף פעם לא הייתי במצב כספי כזה חרא כמו שאני עכשיו, אני חיילת ואין עזרה מההורים וגם לא ממנו כי עד עכשיו גם היה חייל.
אין לי מושג איפה טעיתי ומה עשיתי שהגיע לי הדרעק הזה מהשמיים, אני כן אוהבת אותו אבל אני גם אוהבת את עצמי.
מה שמצחיק אותי שאני זאת שתמיד באים אלייה לבקש עצה חמה לגביי דברים, אבל פה אני לא מסגלת לעזור לעצמי אפילו.