כי מי עוד יודע..
יש שיגידו שאני...
אבל אני לא סגורה על זה כל כך.
אנחנו לא משהו, שוב. כי הוא אכזב..זאת אומרת, ככה זה התחיל.
השקעתי את כולי ליומולדת שלו. איחרתי בחודשיים כדי שזה יהיה משהו אמיתי.
הפתעתי אותו וגם ישבתי כמה ימים להכין לו סרטון ממש יפה..
ואני בחובות להורים שלי על זה. ולא קניתי לחברה שלי עוד מתנה ליומולדת כי חיכיתי לסיים עם זה קודם.
ואפילו נראה לי שאני התלהבתי מהמתנה שלו יותר ממנו..
והוא כזה בחור רומנטיקן.. תמיד עשה לי הפתעות ופרחים ושירים וים..
ואני לא אומרת שחייב כל הזמן
אבל
הרגשתי זלזול.
הרגשתי זיוף
הרגשתי שנמאס לו ואין לו כוח להשקיע
כי בעוד יומיים היומולדת שלי
ואני לא אספר הכל סתם שטויות אבל..
התאכזבתי כי ממנו ציפיתי למשהו מהלב.
אפילו לא משהו בכסף, אבל משהו מבפנים
וזה לא מה שהוא נתן לי,
הוא סתם נפטר מהיומולדת שלי מהר..
אני לא בחורה רכושנית אני לא צריכה מתנות גדולות
מבחינתי שיכתובלי מכתב וזהו
אבל הוא בחר שלא, הוא בחר פשוט לא לחשוב לא להביא כלום מבפנים..
ומה אני צריכה לחשוב?
אולי זה כי כבר אין בפנים מה שהיה ?
אולי..
ואז דיברנו באייסיקיו.. הוא אמר
"אולי זה מה שהכי נכון לשנינו"
אמרתי "להפרד?"
הוא "כנראה.."
אני "אז..?"
הוא "זהו?"
אני(בהלם) "ככה???"
הוא "לא יודע לא מתאים לי באייסי"
מה ?!?!
אנחנו יחד שנה ושמונה חודשים.. זה לא 7 שנים אבל זה תקופת זמן!
איך תוך שניה הוא החליט..
הכי יפה זה שהוא כל הזמן אומר דברים ואז מתחרט ואז מצטער.. אני לא יכולה כבר
וטוב לנו יחד. אנחנו מבלים ונהנים וצוחקים ומדברים..
אבל מה..
מה יהיה ??
כינוי:
black melancholy
בבלוג זה
בכל הבלוגים
