שן של כריש.

I Used to remember

Now I tend to forget

For all the trouble we've caused

I can only regret

But how long is long enough

To forget and not have to remember

Since the last memory you've left me with

Is one damm cold september.

*נשימה עמוקה*

*נתחיל*

לפני חודש וקצת עברו שנתיים מאז בר.... מת? נפטר? נרצח? על ידי עצמו, כן.

אני אפילו לא יודעת אם כתבתי את זה כאן.

היה לי קשה.

בהתחלה הדחקתי, בכלל גיליתי שהוא מת חודש וחצי אחרי שזה קרה.

בטח כתבתי על זה שתיים שלוש שורות כועסות ובזה סיימתי,

אבל זה חוזר אליי כל כמה זמן.

קיבלתי את ההודעה עליו ב-1.9.13. אני זוכרת כי זה היה היום שהגיעו אליי לקוחות מפולין ולא יכלתי לפגוש אותם, לא יכלתי לתפקד בכלל..

אני חושבת על היום הזה וזה מרגיש כמו אתמול, זה קטע הזוי כמה חזק אני זוכרת את זה.

טוב, אולי כי לימים חשבתי שהוא יהיה בן זוגי לנצח נצחים.. הוא גם הציע, אם עוד יש פה בכלל מישהו שקורא שנים וזוכר.. 

לפי מה שהבנתי אלון עדיין באישפוז, עכשיו במחלקה הסגורה.

הוא תמיד אמר שהוא משוגע עם תעודות..... מחשבה בוראת מציאות, הא?

אני רוצה להפסיק לכתוב עליהם אני רוצה להפסיק לחשוב עליהם ולהיזכר בהם זה רק עושה לי רע בנשמה.

נועה התגרשה ממנו, לקחה את הילד שלהם וטסה לאוסטרליה לאבא שלה.... לבחורה יש שכל.

הילד הזה יחיה חיים טובים אם הוא לא ידע מי השורשים שלו.. הסבא חי את חייו ולא מעניין אותו הרבה, הסבתא איפשהו בסיני או הודו או פאקינג גואטמלה ואפילו לא יודעת שהבן שלה איננו, דוד אחד "התגרש מהמשפחה", הדוד השני מת והאבא.. האבא פסיכי. אמיתי.

אלון אבא.. איזה מוזר. יותר מוזר מבר מת.. ידעתי שהוא לא יחיה עד גיל 100 אבל לא חשבתי שהוא לא יגיע לגיל 23..... 

ההוא שכתבתי עליו בפוסט הקודם.. אני חושבת ששוב פספסתי אותו.

מה זה חושבת, פספסתי.

הוא נסע לטייל ולא יהיה בארץ ארבעה חודשים ואפילו לא אמרתי לו "תהנה".. או "ביי"..

ההודעה האחרונה ממנו היא "ביאסת רצח".

היא גם האחרונה בשיחה שלנו.

רציתי להגיד לו "כן, ביאסתי גם אותי. כן, רציתי לנשק ולחבק אותך. כן, קשה לי כשאנחנו רחוקים. כן, קשה לי ולא טוב לי ואפילו רע לי ואני מאכזבת את עצמי על בסיס יומי. סליחה, שעתי. אני מאכזבת את עצמי על בסיס שעתי.

ושוב אני יושבת פה ובוכה ולא נרדמת, זה הלילה השלישי שלי השבוע שלא ישנתי..

רע וקשה וכואב ומעצבן ופאקינג מתסכל ומרגיז וחרא. חרא לי.

לפעמים אני באמת חושבת שיש לי איזו הפרעה נפשית, כשאני מדוכאת כל הזמן (אמרו לי שזה עובר אחרי גיל 18.. I Should Sue!) ואז פתאום צוחקת ואני גם לא שולטת בזה. ואז זה עובר. ואני חוזרת למצב הקבוע שלי.

אז לא, לשכב במיטה שלך בידיעה שאני כנראה לא רואה אותך עכשיו מלא זמן זה לא טוב לי וזה לא יציב.

ולא, לדעת שאנחנו לא ביחד כי כשדיברנו על זה, לפני למעלה משנה, שנינו היינו באותו ראש, אחרי פרידה. שנינו לא רצינו קשר רציני וזה התאים לאז.

וכן, הייתי רוצה שהקשר ביננו יהיה טוב ואחר ולא רק בירה פייסל ומיטה.

אבל עכשיו זה כבר לא מתאים כל כך, מצד שני אם תבוא ותגיד לי שאתה רוצה.. כנראה יבריח אותי.

יש לי, יש לי סיבוב רציני אני אמרתי לך.

ביום שהוא טס.. אני חושבת שבכיתי מגעגוע.

אפילו שלא נפגשנו כבר.. לא יודעת אבל לפחות חצי שנה.

פשוט הבנתי שפספסתי הזדמנות בגלל טעות מטומטמת שלי.

כמו תמיד.

אולי הפתרון הכי טוב, בשביל שנינו, פשוט יהיה לנתק קשר.

הוא לא יתעצבן עליי, אני לא אהיה תקועה עליו..

כאילו כמה שנים אני יכולה להמשיך ככה?

זה לא טוב לי וזה לא טוב לך.

אאאאאאאאאאאאאאאההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!! (כן, אני צועקת. מוציאה אגרסיות.)

ודרור.... איזה פאקינג נקניק.

איף לא בא לי אפילו לכתוב עליו קיבינימט.

אני יודעת שהוא לא בנאדם קל ואני יודעת שהוא מפגר לפעמים אבל היחס שלו כלפיי כבר באמת עבר כל גבול.

מרגיש כמו פרידה.. אולי לטובה, בינתיים "החבר הכי טוב שלי" כבר חודשיים לא שאל אם אני חיה.

כבר שנתיים אני סובלת ובוכה בגללו ועל פאקינג מה.. בהתחלה זה היה כי דאגתי לו,

אחר כך הבנתי שאני בוכה בשבילי, שהחבר הכי טוב שלי כזה נבלה.

אהבתי אותך פעם יא זבל, פאק יו.

אנד גודביי.

ולחשוב שעכשיו מצאתי סוף סוף מישהי לשדך לו.... חחחחחחחחח לא זה לא אמיתי איזה עולם!

אחרי הסיפור עם דרור איכשהו כנראה היוניברס קיבל אותות תת הכרתיים ממני ופתאום כל אלה שחשבו (תמייייידדדדד לעזאזל) שדרור ואני ביחד, אנשים שלא ראיתי כמה שנים מתקרבים אליי חזרה, וזה קרה בסימולטניות והם בכלל לא מכירים, זה קטע מאוד מוזר.

כנראה הנפש שלי נפתחה לחברים. גם חדשים, יש לי הרבה חברויות חדשות! זה די מגניב!

נראה, אולי עכשיו יקרה משהו בחיים שלי.

אגב, עזבתי את העבודה.

כן.