שן של כריש.

באמת שאני לא יודעת איך להתחיל, איזה הזוי.. מרגישה קצת לא שייכת..

קראתי כמה פוסטים אחורה ואני בקושי זוכרת את רוב הדברים האלה..

וואו הייתה לי תקופה ממש רעה של סמים ואלכוהול.. איך יצאתי מזה..

אז על מה אכתוב.. ובכן, אני חווה התקפי חרדה כבר למעלה משנה, היו לי כמה שכמעט הובילו אותי לבית חולים, עשיתי בדיקות, חשבתי שאני עוברת התקף לב.. הכל בסדר.. והכל גם לא, בתכלס.. הייתה תקופה שהייתי בסדר אבל בשבועיים-שלושה האחרונים זה היה מפחיד.. היה לי התקף ממש קשה באמצע נהיגה, הייתי עם אמא שלי באוטו ועצרתי בצד והחלפתי איתה בלי להגיד מילה.. והכי גרוע באמצע התקף ששואלים אותך "ענבר?! הכל בסדר?! מה קרה?! מה יש?! בית חולים?!" פשוט סימנתי לה "ששששש" ותודה לאל היא שתקה.. 

אני לא יכולה לקרוא לו החבר הכי טוב כי זה מוזר לי אבל קוראים לו אביחי.. יש ימים שאני חושבת שהוא חבר לחיים ואפילו חשבנו לגור ביחד ויש פתאום שבועיים שאני עוברת משבר והוא הבנאדם היחיד שאני לא רוצה לראות.. יש ימים שאני אוהבת אותו בלב שלם ויש ימים ששונאת אותו באותה רמה.. אני אפילו לא רוצה לכתוב על הסיבות.. בואו רק נגיד שבשני משברים שהיו לי השנה הוא נטש אותי מאותה הסיבה. סיבה בת 17.

אני מכירה אותו סביבות השנה וחצי ופעם לא ממש אהבתי אותו אבל יום אחד הוא רצה ללכת ביחד לירקון ולא היה לי משהו טוב יותר לעשות אז באתי.. היה מוזר איתו מאוד ולא הבנתי מה הסיפור שלו אבל נהנינו ביחד סך הכל והמשכנו להיפגש והכל עבד בינינו בצורה מאוד אורגנית ונעימה וכמה זמן אחרי כבר הגדירו אותנו בתור זוג נשוי.. אני גם כל הזמן ישנה אצלו, היה יותר מחודש שממש גרתי שם, חזרתי הביתה להתקלח והיינו ממשיכים לטייל ולהנות ולבלות ולישון כפיות ולשלב אצבעות.. אני מתגעגעת לזה..

התנשקנו פעם אחת. תחילת נובמבר האחרון. מצד אחד הייתי דלוקה עליו קצת (נראה לי) וגם הוא עליי והיה מתח מיני מלא זמן ולילה אחד הוא נישק אותי בלחי ואז בלחי השניה ואז במצח ואמר שהוא אוהב לחלק נשיקות.. אז אמרתי לו שימשיך.. מצד אחד היה כיף להתנשק איתו ומצד שני זה היה מוזר.. רציתי עוד אבל לא רציתי לשכב איתו. בסופו של דבר הייתה הסכמה שלא מדברים על המקרה הזה יותר. את שאר הלילה בילינו כשהוא על הגב ואני עם הראש על החזה שלו.. 

אני קצת מתכנסת בתוך עצמי בתקופה האחרונה, לא בא לי מוסיקה, אני עצובה, עייפה, מתוסכלת, לא הולך לי.. משקיעה יותר זמן בסתם כלום מאשר במה שאני צריכה.. בכוונה לא כתבתי רוצה, כי אין שום דבר שאני רוצה.. אני חיה כי אין לי ברירה. וזהו.

ובנוגע לזוגיות? כאילו בסדר בא לי רק להתמזמז עם מישהו אבל לא בא לי שהוא ידבר ולא בא לי שהוא יהיה חלק בחיים שלי.. סוג של זקוקה לגוף חם ולא לגבר.. אני רואה את כולם סביבי בזוגיות ומאוהבים או לפחות מנסים ויוצאים לדייטים ושוכבים עם כולם ואני כאילו עוד באותו פאקינג מקום שהייתי בו בגיל פאקינג 16 מה לעזאזל.. מה הסיפור שלי, זה פשוט פחד? כי כן אני מפחדת מזוגיות ואני אפילו לא יודעת למה.. טוב זה שקר, אני כן יודעת למה. אבל כאילו היו בחורים שיצאתי איתם.. תמיד יש בי גם את הפחד הזה להשליך דיכאון על הצד השני, שזו מחשבה פאקינג מטומטמת כי מי יודע אולי הוא ירים אותי במקום שאני אוריד אותו?.. ואני? אני בכלל לא נשארת מספיק זמן בשביל לגלות מה הולך..

ראיתי שכתבתי פה על אסף.. מה דה פאק הייתי דלוקה עליו?? לא מאמינה.. לא אמין בכלל חחחחח אני אוהבת אותו וזה אבל לא הייתי נוגעת בו במקל חחחחחח אנחנו חברים ממש טובים עכשיו וכל הזמן נפגשים, זה התחיל כשהוא היה צריך תמיכה ועכשיו בשבועות האחרונים אני זו שהייתה זקוקה לזה והוא נתן לי את התמיכה הזו ב-100% ואני כל כך מודה לו על זה.. יש לו חברה חדשה-ישנה, נעה, ואני מתה עליה! סוף סוף אחת נורמלית!!!!!!! חחחח הם רבים עליי והחליטו שהם לא עושים מסיבת רווקים/רווקות באותו יום כי שניהם רוצים שאני אהיה במסיבות שלהם חחחח אומייגד אדירים.. אסף עבר לפני כמה חודשים עם חברה שלו לחורשים והכל התפוצץ כי היא בגדה בו הזונה (איך מצליחים לבגוד במערכת יחסים פוליאמורית?!) ועכשיו כבר יש את נעה ומחר אני נוסעת איתו לאקסית להחזיר לה כמה דברים שהיא לא לקחה עדיין..

טוב איבדתי ריכוז לגמרי, אם יהיה משהו אולי אמשיך פעם אחרת.. ואולי לא.

יש בי כעס ועצבים ובא לי רק לבכות ולהתאבד ולגאול אותי מהייסורים האלה שנקראים החיים.

מיציתי את הפורמט הזה של החיים, די.

אני לא עושה כלום.

כל יום מרגיש לי כמו שבת.

יש לי חשק רק לעשן ולשתות ולגווע לאט לאט..

הכל מסביב חרא

בעעעע שונאת לכתוב על זה אבל אלה החיים שלי.

מנסה להיזכר בימים טובים יותר.. וזה קשה..

ביי.