שן של כריש.

עשר בלילה מתקשר אליי חבר מפעם, אומר לי שהוא בסביבה ושואל אם בא לי לצאת להשתכר.

לא הבנתי מה השאלה בכלל! "עוד רבע שעה בחוץ".

שמתי על עצמי ג'ינס וחולצה ויצאתי החוצה, הוא כבר חיכה מחוץ לשער ועל הספסל האחורי היה חבר שלו ותיק מלא בדברים טובים! מאוד טובים! תמיד הוא היה מארגן פנטסטי.. נסענו לאיזה מושב או משהו בערך חצי שעה מהבית שלי, היה שם בית מבודד לגמרי עם שלוש מדורות מסביב ומוסיקה מצויינת, מסיבה משוגעת, בלאגן, מלא אנשים! בדרך כבר הספקתי לשתות (קצת) ולעשן (הרבה) אז אני לא זוכרת יותר מדי, רק Beer Pong, אנשים צועקים "צ'ייסריםםםםם!!!!!!!!!!!!", הרבה עישונים, צחוק לא נורמלי ורגיעה אמיתית.. שכחתי את כל החיים שלי לכמה שעות טובות..

אני חושבת שהיה שם מזמוז קל עם מישהו, כמה מישהו למען האמת, אבל אני לא סגורה על זה.. אולי שיחקנו אמת או חובה, יש לי פלאשבקים קטנים.. זה מוזר שפעם הייתי שונאת לאבד לילה מהזיכרון אבל היום זה מבורך?

עשינו מנוחה קטנה מהריקודים באיזה שתיים בלילה, התעוררתי אחרי שעה כולי פצוצה, מה צריך לעשות? לשתות עוד, כמובן! לא לאבד את הבאזז!

התעוררנו באיזה אחת בצהריים, מלא אנשים שפוכים אחד על השני, הייתי יחפה, החולצה שלי הייתה מטונפת ובכלל לא היה לי אכפת, הגרביים והנעליים נמצאו מסודרות אחת ליד השניה, כשמישהו קם להכין ארוחת בוקר וצעק "מי השאיר נעליים ירוקות בתנור?! וגרביים עם אבטיחים?!?!?!" ושמעתי גיחוכים קלים מסביב, קלים בלבד כי העולם שלנו הסתובב לגמרי, נראה לי גם מי שלא עישן התמסטל לגמרי רק מהריח שאפף את האיזור..

על הספה היה בחור לבנבן חלק ועירום כביום היוולדו עם קיא נוזל לו מהפה (אלגנטי משהו) ומאחד החדרים נשמעו צעקות "ייייההההההה!!!!!!" וחלק מהם משום מה הבינו ש"יורגן כבר לא בתול!".. בשלב הזה כבר כמעט כולם התעוררו, חוץ מאחד שנרדם בישיבה עם הגב לקיר ולא הסכים לקום.

אה כן גם היו שניים רדומים באמבטיה.

חזרתי הביתה גמורה שבורה אך פאקינג מרוצה מהלילה הזה, כבר שכחתי איך זה להיות במסיבות האלה!

לקח לי יומיים להתעורר סופית מההאנגאובר הפסיכדלי הזה, זה היה באמת אבל באמת ערב בלתי נשכח שלעולם לא אזכור..

ועכשיו נחזור למה שנקרא "החיים המסריחים שלי לאחרונה כשלא כל יום מזמינים אותי למסיבה פסיכדלית וחבל"

הוא לא יכל לבוא בזמן מתאים יותר, הבחור עם המסיבה, החיים שלי מתפרקים ולא משנה כמה חזק אני מנסה להחזיק אותם..

אני רואה חברים ובני משפחה מתחתנים.. אם לפני חצי שנה הייתם שואלים אותי אז זה היה "ברור שכן!" אבל אחרי ארבע (!) חתונות בחודש האחרון ועוד שתיים (!) בשבוע וחצי הקרובים פיתחתי אנטי רציני, אני לא רוצה ולא מסוגלת לשמוע אפילו על חתונה, עד כדי "אם וכאשר אתחתן זה יהיה הוא ואני בוגאס, אם המשפחה מתעקשת אז זה הורים אחים ושני חברים קרובים וזהוווווווו

הייתי בחתונות, באמת כל אחת איכותית בצורה שונה, במקומות הכי טובים בישראל.. אבל פאק, הבלאגן הזה, להיות בחופה שלך עם 1,000 איש שאת פאקינג לא מכירה, מה זה מעניין אותי שכל העובדים של אבא שלי יהיו שם או כל המשרד של אמא, התעשייה הזו עשויה גחמות של כלות ומארגנים שיודעים איך להוציא מהזוג כמה שיותר כסף..

חבר קרוב שלי מתחתן.. אם להגיד את האמת אני לא ממש אוהבת אותה.. היא שתלטנית ונחמדה אבל זה נראה כאילו היא נחמדה בכוח, אחת שמשום מה חושבת שהכל מגיע לה..... היא כמו בני משפחה שאת רואה והם נחמדים אליך אבל את יודעת שבראש הם רצחו אותך פעמיים או לפחות העבירו ביקורת נוראה עליך.. יש לי כמה כאלה..

באתי לבקר  א ו ת ו  יום אחד, רציתי להיות איתו לבד! אחרי שנה וחצי שלא היינו לבד!! הוא אמר שהיא הלכה לישון אז אמרתי יאללה מצויין, רציתי לדבר איתו על הדברים שהיינו מדברים פעם אבל הדבר הזאתי קמה מהמיטה וכעסה עליו כי שקר כלשהו ואז הלכה חזרה לחדר והוא אמר "it's the time of the month" כאילו שזה תירוץ למשהו.. סבבה נכון לפעמים כואב וזה אבל דחילק, אם את משחקת על זה כדי להשיג דברים או כדי לצעוק על חבר שלך את פאקינג כלבההההההההההה קיבינימט רציתי לסטור לה, מטומטמת!!!!!!!!!!!!! ואז היה לנו לא נעים במשך חצי שעה ואז היא גם באה וישבה איתנו וכל הזמן אמרה "אני לא אשב איתכם הרבה זמן" אבל הייתה שם שעתיים ואמרה לו להביא לי דברים, אני לא רוצה את העוגיות המגעילות שלך באתי לדבר עם חבר שלי ולא איתך ובאתי לפרוק ולא לשתות קפה ולאכול אוכל ותעזביייייייי אותייייייייייייייייייייייייייייייייי

עכשיו הם גם ממש לא הרבה זמן ביחד, בקושי שנה.. אני יודעת שהוא מאוהב ושהוא היה הרבה זמן לבד והוא נפגע המון ובלה בלה בלה.. אבל ללכת על הפאקינג ראשונה ועוד שתלטנית כזו, שהיית בוכה לי שהיא רוצה רק לזיין אותך ולא רואה אותך בעיניים כשאתה בא? שלא מחבקת אותך כשאתה נכנס ופשוט מורידה ממך את הבגדים בדלת ומעיפה אותך על הספה? שהיית לוקח מונית בשלוש בלילה כי היא הייתה בוכה לך שהיא לא יכולה להרדם לבד ואז רוכבת עליך עד שבא לך לבכות? אולי אתה כבר לא זוכר אבל היית מספר לי על כאבים בידיים כשהיית דוחף לה אצבעות כי היא רצתה אבל לא רצתה סקס, או שהיית יורד לה במשך שעות ובחמש בבוקר היא הייתה נרדמת ואתה צריך לקום לעבודה בשש? אתה כבר לא זוכר, נכון? הכל אצלה היה סקס, אפילו הבנאדם שהכיר ביניכם היה גבר נשוי בן כמעט 40 שנפל לו האסימון שהוא צריך להכיר ל"צדדית" שלו מישהי לפני שאשתו תגלה כי היא הייתה מתקשרת אליו באמצע הלילה.. 

אוף אני שונאת שאתה לא זוכר את כל הרע ואת זה שהיא נפרדה ממך בהתחלה שלוש פעמים בחודש.. כל כך מגיע לך מישהי טובה ואמיתית שמתאימה לך, לא סתם אחת שתגיד לך מה לעשות....

ואז! אני עוד מקבלת ממנו משפטים שללא ספק יצאו מהפה שלה!!!!!!!!! כמו "את צריכה לשמוח בשבילנו"!

אם הייתם רואים את הפיד שלה בפייסבוק הכל זה "גם אם לא כולם אמרו מזל טוב בסוף היום אני שמחה שיש אותך במיטה שלי".. די כבר מגעילה די כבררררר אף אחד לא חייב להגיד לך מזל טוב ואת אף אחד זה לא מעניין שאת מתחתנת ותפסיקי להתנהג אליו כמו בובת מין פור פאק סייק!

אני לא שמחה בשמחתכם! אני גם לא שמחה שאת "לא מרשה" לבעלך לעתיד(!) להיות מלווה על ידי החברה הכי טובה שלו ביום החתונה, ומדביקה לו את החבר הכי טוב שלךךךךך שאין ביניהם חיבור בכלל ורק כי ככה פאקינג החלטת!!

סליחה שחפרתי על זה אבל כואב לי עליו, אני מקווה שהוא לא עושה טעות איומה.....

מה עוד....... כואב לי שידעתי שאני אברח לו אבל לא עשיתי שום דבר כדי שזה לא יקרה ושזה לא יתפרק שוב.. אולי כי ידעתי שהוא לא רוצה קשר אלא רק.. וואטאבר שיש ביננו?..

הייתי נותנת הרבה (לא הכל, אני לא חסרת אחריות לגמרי!) בשביל להיות איתו עכשיו, סתם חיבוק, סתם במיטה.. אפילו להסתכל עליו ישן..

הוא כל היום מתרוצץ במחשבות שלי, אני חושבת שאם היה בא אליי עכשיו.......פאק אפילו על מישהו היפותטי אני לא יכולה לחשוב! *דמיינו איזה מפורסם שאני דלוקה עליו* קיצר אם הוא היה בא ואומר לי "ענבר אני רוצה אותך" לא הייתי הולכת על זה.. אני לא מבינה למה הראש שלי כל כך תקוע על בנאדם שעושה חיים אי-שם בהודו וחוזר רק עוד איזה חודשיים, מי יודע אם אני בכלל עולה לו במחשבות פעם ב....

אני מרגישה כל כך Needy ואני הכי לא, אני הכי עצמאית שיש! 

כנראה עם המצב הרגשי שלי בחודשים האחרונים אני ממש צריכה את זה ופשוט אין לי את זה.. קצת רגש של חיבה, לא יודעת כבר מה.

אני נזכרת ביד שלו נוגעת בי ועוברת בי צמרמורת קלה ואז בכי, אני בוכה כל כך הרבה לאחרונה..

כל החיים שלי ביחד לא בכיתי כמו בחודשים האחרונים, זה כבר לא הגיוני בכלל!! זה כבר עושה אותי חולה וכואבת וכועסת, זה הגיע למצב שאני הולכת לקנות טבק בקיוסק שמכירים אותי שם כבר שנים והוא אומר לי "תחייכי קצת מה עובר עלייך מאמא.." 

אני הולכת לישון בשש בבוקר ומתעוררת בשתיים בצהריים וזה עוד יותר מכניס אותי לדיכאון,

אף פעם לא הייתי יותר מדי People Person אבל עכשיו כבר ממש התחלתי לשנוא בני אדם..... בעיקר משפחה, לא בהכרח המשפחה מהבית אלא דווקא המשפחה המורחבת, הגעתי למסקנה שכולם דפוקים ואף אחד מהם לא מעניין לי את הזרת..

אמא של אשתו של דוד שלי נפטרה אתמול ואבא שאל אותי אם התקשרתי לבני דודים שלי, כי סבתא שלהם נפטרה עכשיו.. "מה אני אגיד להם?.." הייתה התשובה שלי ובזה זה נגמר.

היום הייתה אזכרה של סבתא שלי, כבר עברו.. מה, שבע שנים? כן.. ולא הלכתי, בעיקר כי ידעתי שכל הבני דודים שלי שם.. איך שההורים שלי הגיעו ישר קיבלתי הודעות פרטיות ובקבוצה המשפחתית ואפילו בקבוצה של הבני דודים, "למה לא באת?!"

אז ככה, אם אתם באים לאזכרה של סבתא שלכם כדי לראות בני משפחה, עדיף שלא תבואו. בנוסף, אם תתנהגו כאילו יש לי חיבה כלשהי אליכם בצורה מנותקת לגמרי מהמציאות, צפויים לכם חיים של אכזבה, כי אתם פאקינג פסולת אנושית ורובכם הגדול הוא בזבוז של חמצן.

אני מתעצבנת נורא מהר וכבר שש בבוקר,

אולי כדאי שאלך לישון וזהו..

אגב חזרו לי כאבי הראש אחרי חודשיים שלא היה כלום!

אני נוסעת לאל איי בקרוב לאיזה אירוע של חברים, מקווה להטביע את יגוני באוקיינוס..

ובעוד כמה ימים אני בלונדון מבקרת חברים, יש מצב שאפטר שם ממשהו שהייתי צריכה להיפטר ממנו מזמן....... הממ.

יאללה ביי.