מילים לרוח

ויש עוד תקווה.

האני הזה שהיה מתפורר מרוב עצב,

ונרקב מרוב זעם,

מוצא מנוחה

ביופי עינייך

במגע בין הכוס לשפתייך.

ואני שחשבתי,

שכבר אין-לי-עוד-אור

והלכתי שולל אחרי ביעותי חלומות

אני שחשבתי,

שמרגבי אדמה שבלב

לא יהיה אלא בור.

והיא לא יודעת

דעתה לא משגת,

עד כמה היא הפכה בתוכי

את כל מה שחושך לאור

ואת כל מה שחשוב למשני.

ראי אדמה וראו שמיים

איך חזרתי לצעוד.

ראש על כתפיים

בנשימה מרעידה מרוב צחוק

ושוב לא יכלו לי השדים שבפנים

ושוב הייתי עטור כוכבים.

אלו שמיים שלנו

והערב שלנו

הכוכבים רק לנו

והוויסקי גם כן.

ושוב אין דרך אחרת,

מלבד לקפוץ ולעוף או ליפול.

אני יכול.

לילות מוזרים כבר עברתי,

אבל לילה כזה עוד לא,

יש בי חיים חדשים שהתחילו

שיכור מאושר ותו לא.

אני שותה את הלילה ומעשן עננים.

אני, שוב, עטור כוכבים.