כבר חודש בדיאטה המורכבת שלי מ-6 ארוחות ביום, וירדתי 4 קילו.
שזה מעולה. פחות או יותר קילו לשבוע.
מורגש בבגדים כי אני עושה הרבה ספורט.
היה לי דייט, אני לא חושבת שזה יתקדם כל כך אבל זה הרגיש כול כך טוב. הרגשתי מאוד מרוצה, כאילו אני בדרך הנכונה.
הקושי היחידי הוא ההתמודדות עם הסטיות, אם יש יציאות אז צריך לאלתר.
המסע המפרכך הזה לא התחיל סתם, הוא בא במטרה לקלף את כל השכבות שלי עד שאני אצא לחופשי, כל השכבות של הפחד מעצמי, השכבות מהחוסר בטחון עצמי, השכבות של הכאב והחוסר אמון.
השאיפה הכי גדולה שלי היא לבוא למקומות שהכירו אותי בעבר, וקיבלו את הקודמת וזלזלו, וסירבו, ולא האמינו ולא רצו.
וכעת להוציא להם את העיניים מהחורים.
ואני יודעת שהדבר הבא שאני הולכת להגיד לא יהיה נכון ברובו, אבל הוא מקנה תחושה בכאילו טובה, לגרום לכל הבחורים שפעם לא רצו אותי בגלל הגוף שלי להתחרט,
אולי אני לא אדע אם הם מתחרטים או לא. אבל יהיה כייף להסתכל על הבעת הפנים שלהם.
זה פחות או יותר הדברים שמניעים אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I.W.B.T