שלום. הרבה זמן לא עידכנתי.. התחילו לימודים ולא ממש הסתדר.
חג שמח ומתוק לכולם (:
אז בקשר לחבר.
יש לנו כבר שנה וחודשיים...
אבל האם החודשיים שיחקו תפקיד? ז"א אני בקושי רואה אותו.
ומזה אני מפחדת.. שכל מה שאנשים אמרו לי זה נכון..
" אתם תדברו בחודשיים הראשונים אבל אח"כ, לכל אחד יהיה עולם משלו.."
לא רוצה את זה אני לא רוצה.
אני מתחילה להרגיש הרגשות מוזרות כלפיי אנשים אחרים למשל...
- הכרתי מישהו, שהגיע ממיאמי בגיל 10, והוא מדבר איתי באנגלית במסן כל הזמן (זה דווקא מאתגר, ויותר נוח לי להיפתח) בקיצור הוא נראה טוב פלוס אפילו.. ומתפתחות בניינו שיחות מעניינות.. כייף לי לדבר איתו אני רק מחכה כל פעם שהוא יתחבר.
ופה קבור הכלב, לפעמים אני אפילו לא שמה לב שאני לא מתקשרת ליוסי, וזה כזה פאק כי זה מראה לו שמה? עכשיו היא עברה ושוכחת אותי?
או שאני מתכתבת עם הילד ממיאמי ולא שמה לב שיוס שלח הודעה אז אני לא מחזירה מהר והוא נפגע.
- אתמול יצאתי למסיבה.. עם כל החברות החדשות.. היה נחמד מאוד ד"א, מסיבה טובה!
היה מתחם היפהופ, והתחלנו לרקוד, פתחו מעגלים, אמרתי אין אני הולכת על זה. נכנסתי (: איזה אטיופי אחד שגם רקדתי איתו אבל לא ממש צמוד, כל הזמן החמיא לי על הריקוד שלי, שכולן רוקדות יפה אבל אני מפציצה ויש לי את זה. אז אמרתי תודה, והוא לא ממש נדבק. חבר שלו היה חמוד לאללה, ניסיתי אתם יודעים... להתחיל לדבר וכזה אבל הוא לא ממש החזיר אמרתי אוקיי.
אז זהו, שאיזה מישהו אחר התחיל לרקוד איתי, אם הוא היה ממש מכוער ולא רוקד יפה הייתי מעיפה אותו, אבל הוא היה נראה נחמד ורקד מדהים אז אמרתי למה לא, רקדנו איזה 2-3 ריקודים ועפתי משם.
לפעמים אני בתוך תוכי אפילו עושה משהו קטן כמו זה: לרקוד טיפה צמוד עם אנשים במסיבה, ואני כולי מתייסרת שיוסי ידע או שיקרה איזה משהו שאני לא אשלוט עליו. ישר עולה לי יוסי במוח אז אני נרתעת והולכת צעד אחורה.
בקיצור מה שאני רוצה להגיד, שנראה לי שזה כן קורה..
אפשר להגיד שאנחנו לא מדברים כמו פעם באייסי ובטלפון מלא מלא עד שנחנקים. ויש אפילו שיחות שלא נגמרות ב"אני אוהב/ת אותך".
וזה מבאס, כי אחריי כל מה שעברתם. זה ככה?
אחת הבעיות שאני חושבת שיש לנו זה כזו:
התרגלנו ל"הרפתקאות"
למשל, הקטע עם הילדה שהוא היה איתה לפניי ואז הסתרנו את הקשר שלנו ממנה.. וזה היה מגניב כאילו כשהיינו יושבים עם החבר'ה ואיתה, אז היינו עושים עיניים צוחקים וכאלה.. זה היה כייף.
או שהקטע עם הסקס. שלא ממש הייתי בטוחה ואז אמרתי אין אני הולכת על זה, לקחתי סיכון כי אני אוהבת אותו.. זה היה צעד חדש במערכת יחסים שלנו.
אבל עכשיו הכל יבש כזה, הוא מתחיל להתעצבן מכל דבר. כמו שכשהוא יודע שאני לא אראה אותו כל השבוע, הוא מתחיל להיות יבש בטלפון, יבש באייסי.. מדבר כאילו חרא לו בחיים עד כדי מוות. \:
וזה מעצבן כי את מנסה לעשות את השיחה שמחה וגם ככה קשה לך והוא לא מבין.
האמת שנראה לי שדווקא נחמד לי ככה. ז"א הוא חסר לי נורא. הייתי רוצה שהוא יהיה איתי כל יום.
אבל בוא נגיד שאני שורדת.
זה לא שהפסקתי לאהוב אותו או משהו כזה.. זה פשוט קצת להתאוורר ולהתגעגע....
אבל הקטע שלא אין אף אחד. אחות שלו ובעלה טסים עוד מעט, חברים שלו? כולם אינטרסנטים, הוא לא לומד, לא עובד.
טוב הוא כזה מטומטם!!!
פוץ כמו שמישהו פעם אמר לי (:
אבל עם כל זה, אני פשוט אוהבת אותו.. ושום דבר לא יעזור.
לפי דעתי זה רק הרגשות מטומטמות..
בלעדייו, אין לי חיים, אין לי כלום.
אני מתה כבר לעבור לבית משלי. עם חדר משלי. עם בגדים משלי, עם הכל משלי.. רק שלי!
ובלי להתחלק או להיות תלוייה במישהו
It's So Sucks!!!
אוף, אני מתה שהילד ממיאמי יתחבר. אני רוצה לראות אותו במצלמה ;]
הוא כנראה ישן.
טוב, שנה טובה ומתוקה (:
אוהבת אתכם...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
