חופש הביטוי

אני סה"כ יושבת ללמוד.

הכל טוב ויפה

יש קושי מסויים ולפעמים המוח מרגיש ת'עצמו כפירה.

פתאום טלפון..

אני עונה בשמחה ובהתרגשות בתקווה שלא תרגיש כמה שקשה לי ללמוד חומר מזויין של תלמידי כיתה י'א.

כשאתה אומר :"אל תשאלי עליי. אני רוצה לשמוע עלייך. איך בלימודים?"

ואז כבר פתחתי הכל.

אמרתי שקשה לי וכמה המוח כבר יכול להכיל.

ואתה ענית לי..

" אולי סוף סוף תהיי חכמה? "

לא עניתי. נתתי לשתיקה לענות בשבילי.

ואתה צחקת. וזה היה נשמע לי כמו צחוק שבחיים לא אשכח.

ניתקנו את השיחה

והסתכלתי על החומר המזויין של בני ה- 16

ובכיתי.