Memmories of Dasha

איפה שהלב מתחיל,וההגיון נגמר.

איפה שמתחיל אתמול,ומסתיים המחר.

איפה ששבילים אינסופיים מובילים כולם

אל נתיב מסויים.

נתיב עפר.

הגשם מוחק אדמות יבשות,מביא שלוליות

אפלוליות וגדולות.

עננות שחורות מרחפות איי שם מעל,

ותחתנו נמצא הגורל.

ביד הגורל אנשים קטנים.

כולם,כולם תחת עין אלוהים.

באו להם ימי הדין.

אני חושבת שזה הזמן שאדבר עם אמא שלי. על מה שאני באמת מרגישה.

בצל האמת יש גם שקרים לבנים ושחורים שסיפרתי לה ועיכרתי את יחסנו שיכל להיות טוב כבר מהבסיס. מהתחלה.

זה קשה עכשיו,אחריי 16 שנים לבנות הכל מהתחלה. כמו מגדל קלפים שבניתם והשקעתם בו,והוא נהרס.

אני חייבת לבנות את היחסים. כי מה שיש ביננו עכשיו-אמא ובת,אלה לא יחסים.

שקרים,כאבים.

אני רוצה לשכוח את זה.

אז שנה טובה ומתוקה שתיהיה לכולנו!