התחששששק לי!

וואו, הרבה זמן לא הייתי פה, הא?

זה לא המקום לפריקת רגשות.. have fun !! (:

פרק 16:

"לא שכחתם כלום?" אלון וידא שוב.

"לא, לא, מאמי." עניתי לו.

"בטוחים?" שאל שוב.

"בטוחים..." אמרה מאיה.

"טוב סבבה. עוד 20 דקות יוצא האוטובוס, בואי נתפוס מונית." אמר רועי.

"אוווווף, איזה באסה. איזה זה נגמר מהר..." אמרתי בקול בכייני.

"לא נורא, אני בטוח שיהיו לך עוד הרבה פעמים כאלה." אמר לי רועי, כשראיתי את העיניים שלו מנותקות.

"אבל זאת הייתה הכי כייפית" אמרתי.

"אוי נו, את תהני עוד הרבה יותר." אמר שניסה לברוח מהעיניים שלי כשהבין שתפסתי את זה שהוא לא הכי שמח בעולם, ולא בגלל שאנחנו עוזבים.

"טוב, אני הולך להחזיר את הכרטיסים לקבלה. רדו אתם למטה וקחו עגלה ותפסו מונית." אלון קטע את השיחה שלי ושל רועי.

"טוב, מאמי." עניתי ועשיתי את מה שהוא ביקש.

-

"She she, she want it, I want to give it to her
She know that, it's right here for her
I want to, see you break it down
I'm ballin', throw'n money around...." שרתי בנסיעה.

"נו, מה קרה? מה אתה חושב שאני לא מכירה אותך?" אמרתי אחרי שלא יכולתי לשמור את זה בבטן.

"מה קרה?" רועי שאל אותי כתשובה.

"לא יודעת, תגיד לי אתה." אמרתי.

"כלום." ענה.

"דיי, רועי... נו תספר לי." אמרתי לו שניערתי אותו קצת.

"באמת, כלום." ענה.

"טוב, אם אתה לא רוצה להגיד לי, אני לא אלחץ עלייך... אבל אתה יודע שאתה יכול להגיד לי מתי שאתה רוצה." אמרתי.

"תודה רונקי-פליץ. הכי חשוב לי לדעת אם נהנת... נהנת?" שאל.
"ברור! וואי, זה היה הדבר הכי כייפי שהיה לי בחיים!!! אתה לא מתאר לעצמך כמה!! וואי רועי, אני חייבת לך ובגדול! אתה פשוט מלך! אין לי יותר מה להגיד..!!!" אמרתי לו בהתרגשות.

"אני שמח." צחק.

"וואיייייייי" אמרתי תוך כדי שאני מחבקת אותו. הוא חייך.

-

"אוחחחחח, ברוך השם!!!" אמר אלון והתמתח, "סוף סוף הגענו!!"

"כן, הא? יאללה בוא, אני כבר מתה להגיע הביתה... שבוע שלא הייתי שם!!" עניתי. הסתכלתי על רועי, מבטו היה מושפל לריצפה. 'מה יש לו?' חשבתי. הוא הסתכל למטה, לא הרים את הראש לרגע, לא הוציא שום הגה מהפה. כשירדנו מהאוטובוס כשהגענו לת"א, הוא משך את הזמן כאילו לא רצה לרדת, כאילו עדיף לו להמשיך לנסוע גם עוד 4 שעות.

"טוב..." לבסוף רועי אמר, "יאללה, אתם עוד צריכים להגיע הביתה.." אמר בקול עצוב.

"רועיקי.." הוא התסכל עליי ונתתי לו מבט של-'מה יש? דבר איתי..', הוא החזיר לי מבט של- 'זה באמת כבר אבוד...'. לא הבנתי מה קורה כאן, באילת הוא היה מאושר, כ"כ שמח... לא פספס אפילו שנייה אחת, ניצל כל רגע... אפילו איבד את הביתולים שלו.

"בואי אליי..." אמר לי כשהוא פורש את הידיים לצדדים כשהוא מחכה לחיבוק. 

"באתי!" אמרתי לו וצחקתי. התקרבתי אליו ונתתי לו את החיבוק הכי חם שיכולתי לתת בכל החיים שלי. הוא עטף את כולי, כאילו הוא מגן עליי. עמדנו ככה אולי 5 דקות. התרגשתי מהחיבוק הזה כאילו אני רואה אותו אחרי 10 שנים שלא ראיתי אותו. "תזכרי שאת הבן אדם הכי חשוב לי בעולם, רונקי-פליץ שלי. את מבינה? אני אוהב אותך הכי בעולם! אני לא יודע איך הייתי שורד את כל החיים שלי בלעדייך..."

"רועיקי, אני לא יודעת איך אני הייתי שורדת בלעדייך!! אין כמוך בכל העולם!! תראה איזה חופשה אירגנת לנו, וואלה סידרת לי את כל החיים!!" צחקתי.

"יאללה חבר'ה, להתפזר... אני עוד צריך להגיע הביתה!!" אלון אמר בצחוק.

"תן שנייה,אחי." אמר לו רועי, "תודה רונקי..." הוא אמר לבסוף. הוא נתן חיבוק 'סחבק' גם לאלון, "נתראה, גבר, הא?" אמר לו אלון. הוא התחיל להתרחק, ואני רק נשארתי עומדת ומסתכל עליו. 'מה יש..?' המשכתי לחשוב, 'משהו קרה לו, למה הוא לא מספר...?'

"נו, מאמי.. מה את חושבת שלא הבנתי? ממה את מוטרדת? אני אומר לך שזה כלום.. אולי הוא סתם עצוב כי זה נגמר, אולי זה בגלל הסמים, תהליך של גמילה... את יודעת, 'מצבי רוח' וכאלה." אמר לי אלון כשקלט אותי.

"לא, לא, אני אומרת לך שזה לא זה... אני מכירה אותו הכי טוב בעולם!, אני יודעת בדיוק איזה עצבות זאת..." עניתי כשאני ממשיכה לחשוב.

"איזה, מאמי?" הוא שאל בדאגה.

"לא יודעת להסביר. כשאני אגיע הביתה אני אדבר איתו במסנג'ר ואני כבר אבין הכל." עניתי.

"אז אם את כ"כ רוצה להבין, היידה, לאוטובוס!!" אמר לי כשהו מחבק אותי, מצמיד אותי אליו, ונותן לי נשיקה בראש כאילו הוא אבא שלי. "אני אוהב אותך..." הוסיף אחרי הנשיקה.

"גם אני.." עניתי בקול צרוד, והלכנו.

עזבו אתכם שטויות, הפרק הזה מיותר.

כבר איבדתי את הסיפור, הא? הוא לא מעניין, ממושך מדי... סתמי.

אני מבטיחה שכבר בפרק הבא, הכל יהיה הרבה יותר טוב. (:

סליחה על העיקוב!!!

תגיבו??

אוהבת. 3>

נ.ב

[email protected] - למקרה ששכחתם. ;)