הינה לו הפרק הראשון בסיפור "אני, אתה והוא". אני מקווה שתהנו, ואל תשכחו לקרוא את מה שכתוב למטה! זה חשוב מאד!
תהנו:
פרק 1:
"כפיר, כפיר" קראתי לבוס שלי בעודי רצה אחריו בקלילות במסדרון, "הינה הטור שלי ל'טופ'" אמרתי והגשתי לו את הדפים שהיו בידי.
"תודה, נעמה," אמר כפיר וחייך אלי, "גם המגזין 'ספיישל' מעוניין להפגש איתך, רוצים להחתים אותך לטור שבועי אצלם. אני עכשיו ממהר לפגישה. אני אעבור על הדפים ואשלח לך מייל אם יש תיקונים, נדבר גם על 'ספיישל'. להתראות." אמר.
"בסדר, ביי." אמרתי בחיוך.
"גברת אפשטיין, גיא על הקו. אני מעבירה לך." קראה לעברי המזכירה. חייכתי והתקדמתי למשרד שלי בזריזות.
"היי, מותק" עניתי.
"מה נשמע?" שמעתי את גיא מעבר לקו.
"בסדר גמור, 'ספיישל' מעוניינים בי." אמרתי באושר.
"כולם מעוניינים בך!" הכריז.
"אל תגזים. איפה אתה?" שאלתי בחיוך.
"אני בעבודה, אני חוזר הביתה בסביבות שמונה. את תיהיי בבית עד אז?" שאל.
"כן, אני מסיימת פה ב6, אני כבר אהיה בבית ב6 וחצי. מה אתה רוצה שאני אכין לאכול?"
"מה שבראש שלך. טוב מאמי, אני חייב לסיים. ביי אוהב אותך." אמר בזריזות וניתק לפני שהספקתי לענות.
"זה לא תמיד קל להיות עיתונאי." התחלתי לכתוב בדף שלי באתר הארצי לעיתונאים, "כמו שאתם כבר יודעים, קוראיי היקרים, אני תפסוה- עוד לא נשואה, בת 30 מהמרכז. מנהלת חיים רגילים. כל יום אני מגיעה למשרד וקוראת את ההערות שלכם או המחמאות שלכם על הטורים שלי. כותבת טורים חדשים לעיתונים ומגזינים שונים, מקווה להצליח, ושאולי עוד עורך עיתון מפורסם ייגש אליי ויהיה מעוניין להעסיק אותי. היום למשל, כפיר, הבוס שלי, אמר לי שהמגזין 'ספיישל' מעוניינים בי. כמו שרובכם יודעים, זה לא קל להיות עיתונאי. יש את האלו שנכנסים בך, יש את האלה שנהנים ממך, ויש את האלה שבכלל לא יודעים מי אתה. לכתוב כל יום או שבוע מאמרים, כתבות וטורים לעיתונים ומגזינים שונים, זה לא קל. אני לא יכולה להגיש אותה כתבה ל2 עיתונים, כי כל אחד רוצה את הטוב ביותר. זה לחשוב על דברים חדשים, ולהוציא מהם את המיטב, וכמובן להזהר לא ליפול. זה יכול לפרק עולמות.
מחר ייצא טור חדש למגזין 'טופ', מוזמנים לקרוא ולהעיר לי הערות. אני אשמח.
נעמה אפשטיין." סגרתי את החלון.
לפני שסגרתי את רשימת אנשי הקשר שלי בתוכנת הכתיבה של אותו אתר, מישהו שלח לי הודעה.
הכתב אומר/ת:
קראתי את המאמר שלך אתמול על הכנסת. מסכים עם כל מילה.
נעמה אפשטיין אומר/ת:
או, תודה רבה. אני שמחה מאד.
הכתב אומר/ת:
ובכלל אני עוקב אחרי כל הכתבות שלך. אני מכורח להגיד לך שאת כובשת אותי עם הכתיבה שלך והכנות שבך.
נעמה אפשטיין אומר/ת:
אני מקווה שאני כובשת עוד הרבה אחרים. אני מאד שמחה לשמוע. תודה.
הכתב אומר/ת:
אין על מה. קוראים לי אריאל לוי. אני כתב לענייני פוליטיקה בעיתון "אי".
נעמה אפשטיין אומר/ת:
אני מנוייה לעיתון אחר. חבל שלא יצא לי לקרוא עד עכשיו את הכתבות שלך. יום יבוא ואני עוד אקרא. מבטיחה.
שמי נעמה אפשטיין, כידוע לך. עובדת בכל מיני עיתונים ומגזינים למיניהם. בת 30, עם חבר. :)
הכתב אומר/ת:
בן 32, רווק. ירושלים.
נעמה אפשטיין אומר/ת:
אני מתל-אביב, העיר הגדולה.
הכתב אומר/ת:
טוב, כתבת יקרה, אני מוכרח לזוז עכשיו. אני מקווה שאת מתחברת לעיתים תכופות, אני אשמח להכיר אותך לעומק. היה נעים לדבר, להתראות והמשך יום נעים. :)
נעמה אפשטיין אומר/ת:
אני מתחברת לעיתים תכופות, אל תדאג בקשר לזה. היה נעים להכיר! להתראות והמשך יום נעים גם לך. :)
הסתכלתי על השעון, השעה הייתה 18:07. 'סיימתי' חשבתי לעצמי, והרגשתי הקלה וכיף שסוף סוף אני אגיע הביתה, אשתה את כוס הקפה המרגיע שלי, ואראה את גיא.
סדרתי את משרדי, לקחתי את התיק, סגרתי את האור והלכתי במהרה לאוטו.
זה היה הפרק הראשון, קוראיי היקרים. :)
נכון שהוא לא היה משהו, לא רציתי להעמיס על ההתחלה.
אני מבטיחה מבטיחה מבטיחה, שעם הפרקים הכל הולך להיות הרבה יותר יפה. אני ממש אוהבת את הרעיון שיש לי בראש.
אל תנטשו, אני מבטיחה שזה ישתפר!!
בבקשה תודיעו לי כל מי שקרא את זה עכשיו אם אתם רוצים להשאר בקוראים קבועים או להוציא אתכם, אני מוחקת את כל הרשימה, תודיעו לי!!
ואני כמובן אשמח שאחרים יצטרפו. ואל תשכחו גם להגיד לי אם להודיע לכם או לא.
מחכה לתגובות שלכם!! ומי שלא יודיע לי אני מוציאה!!!
אוהבת,
טוּלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טוּלי סיפורים (ע"ר).