הייתי הפטפופה של אמא

אז אני איילת.

לפני חודש וחצי הייתי בת 16.

גרה ברמת גן.

שני הורים. פסיכולוג קליני ואחות בהוספיס.

 אחים שלושה. אחד גדול. אחד קטן. ועוד אחת קטנה.

מאוהבת קשות בנסיך הקטן.

ומקדימה את זמנה בהחלט.

זאת הייתה היכרות כללית.

אז אחרי שניסתי לחקור לעומק את הרגשות שלי ולהבין מה הדבר המשמעותי שגורם לי לא לחיות עם עצמי בשלום במשך כל כך הרבה זמן... הגעתי למסקנה אחת.

אני. אני הוא שורש הבעיה, ולא שום דבר אחר בעולם.

אני אפעם לא אוכל להינות ממשהו שקיים בי אם לא אלמד להינות מעצמי, או לפחות לקבל את עצמי.

אבל איך עושים את זה? מאיפה מתחילים.

אומרים שהילדים של הפסיכולוגים הם הכי מתוסבכים... ואני חושבת שאני דוגמא חיה.

הייתי כותבת על פולין, כי חזרתי מהמסע לפני שבוע, אבל אין לי חשק לכתוב עכשיו כי יש כל כך הרבה, ואני חושבת שזה מספיק לפעם ראשונה.

איילת.