עוד בעל של מורה

חג שמח,

קצת הזנחתי את הבלוג, אבל מסיבות טובות (עבודה, ילדים וכן העובדה שברגע ששנת הלימודים התחילה יש לנו פחות זמן), אבל אתמול שוב היינו אצל חברים והתחיל הויכוח התמידי על המורים והחופשות האין סופיות ונזכרתי.

לפני שנמשיך ונדבר על החופשות יש לי עוד סיפור קטן על ההורים:-

לפני שנים רבות התקשר אבי (שהיה כאמור מורה) לאחת מהאימהות לגבי התנהגות בנה, מדובר היה באימא שנחשבה למה שהיום קוראים "מובילה חברתית", שבעלה היה דמות ידועה בעיר. לאחר שאבי הסביר לה את מעללי בנה אמרה לו אותה אם "אני לא מערבת אותך בבעיות שיש לי בבית, אתה אל תתערב אותי בבעיות שיש בבית הספר", אמרה ולא הוסיפה...

ועוד תגובה קטנה לגבי הטלפונים:- אני יודע לסנן שיחות, אני כבר יודע מתי לעשות את זה אגרסיבי ומתי בעדינות, זה פשוט נמאס לי וההורים לא יודעים מה הגבול...

אז הגיע החופש וכולנו מקללים את המורים (בייחוד עובדי המדינה שבחופשות מרוכזות ורוצים צאת לנופש בלי הילדים...)

החופשות זה הזמן בו מקטרים הכי הרבה על המורים, הרי הם נחים בבית ואנחנו צריכים לדאוג לשמרטפות, אין לנו מה לעשות עם הילדים וכד'.

יש לי חדשות בשבילם, רוב המורים יסכימו לוותר על החופשות הללו ולהיות בבית הספר ובתנאי שהם יוכלו לקחת חופשה מתי שבא להם .

עובדי מדינה רגילים (שוטרים, אנשי קבע וסתם פקידים) זכאים לחודש חופשה בשנה (28 יום, אני יודע שזה יותר מהחוק אבל זה בהסכם) מתי שהם בוחרים, כשיש דיל טוב בבית מלון, כשזול לטוס לחו"ל, כשרוצים להפתיע את בן הזוג, מורה כבול לעונות החמות.

אתה רוצה לטוס לחו"ל, רק כשהמחירים בשמיים, אתה רוצה לצאת לסופשבוע עם בן הזוג? רק לשישי  שבת מהצהריים, אתה למעשה השמרטף הרשמי שמאפשר לכל יתר העובדים חופשות בלי ילדים.

אין אירועים משפחתיים שאפשר להישאר עד מאוחר, לבריתות משפחתיות לא הולכים (כי זה באמצע יום לימודים) וכשבאים אורחים מחו"ל, אתה רואה אותם רק בשבת ובקיצור לא רק שהמשכורת נמוכה, אתה גם משלם יותר על החופש שלך.

וזה לא שאתה חוסך על קייטנות כי כאמור בחופשות יש השתלמויות וכד' אז הילדים שלך, כמו של כולם, בקייטנה.

מורה נמצא כל יום עם ארבעים תלמידים בכיתה במשך 5 שעות לפחות, חוזר הביתה ויש לו שלושה (פלוס מינוס) משלו, בחופשות כולנו בורחים לעבודה רק לא להיות עם הילדים (ואז מקטרים שהמורים בחופש), והמורים? מקטרים עלים והם צריכים לשמוע את זה כי גם הילדים שלהם בקייטנה והם בהשתלמות.

בואו נחזור אחורה לזמן שאנחנו למדנו, הרי לאחר חמש שעות המוח לא קולט, בחופש אנחנו היינו צריכים גם לנוח, אז למה אנחנו כהורים רוצים שהמורים ילמדו בחופש? כי אנחנו רוצים בייבי סיטר בלי לשלם לו...

ועכשיו אני רוצה לגלות לכם שני סודות על חופשות של מורים:-

1. מורה שחולה יום לפני החופשה, יורידו לו את כל החופשה כימי מחלה, לכן מורה יגיע על ארבע ללמד לפני חופשה (וידביק לנו את כל הילדים).

2. (ואת זה סבי יבדל"א הסביר לי) אוגוסט הוא למעשה חופשה ללא תשלום, במשך 10 חודשים (ספטמבר עד יוני כולל) מקבל המורה רק 90% מהשכר כאשר 10% הולכים לתשלום שכר אוגוסט (לכן השכר בתלשו יותר נמוך מהנתון הרשמי), אם המורה נעדר למשל חודשיים ללא שכר, באוגוסט הוא יקבל 80% מהשכר וכן הלאה.

האם אתם הייתם מוכנים לקבל שכר של 11 חודשים בשנה בלבד?

עבר שבוע,

השבוע הראשון ללימודים תמיד קשה ומתוח, הכרות עם תלמידים חדשים ויותר חשוב עם הורים חדשים.

היום הראשון ללימודים תמיד מרגש, למורים להורים ולתלמידים, את חלק מההורים מכירים כי האחים הגדולים למדו בכיתה וחלק לא, חלק יפתיעו לטובה וחלק יהווה אכזבה (ואני מדבר על ההורים ולא על התלמידים) שכן כמו שכבר כתבתי ההורים זה הסיפור האמיתי.

הורה שולח את הילד לבית הספר בחרדה גדולה, חרדה שהילד יכשל מחד וחרדה שהגוזל יפתח עצמאות מאידך.

רואים את זה ביום הראשון לכיתה א', כשההורה לא רוצה לעזוב את הילד, רואים את זה בהמשך כשההורה, הפוחד מכישלון של הילד, עושה לו את העבודה (אנקדוטה קטנה, לפני מספר שנים אשתי חילקה דף עבודה לכיתה ב' לחנוכה, במהלך החופשה היא פגשה את אחת האמהות שהתלוננה שהיא לא הצליחה לפתור את התשבץ וגם שאר האמהות שהיא התקשרה אליהן לא הצליחו (ומדובר על יותר מאחת)).

החרדות הללו גורמים להורים לפתח תלות במכשיר הקרוי "שח-רחוק", ואשר יכונה להלן בשם "טלפון", טלפון קווי, טלפון נייד, SMS ועוד אמצעי תקשורת שבימינו מאפשר להורים להתקשר למורה בכל שעה משעות היום, בכל שאלה, בכל נקודה כי מבחינת ההורה למורה אין חיים, אין משפחה ולמעשה אין עולם אחר זולת הילד שלו, ולפיכך המורה הוא כלי שבא לשרת את בנו (ורק את בנו כי אין תלמידים אחרים בכיתה).

קראתי את התגובה שאמרה לי לסנן שיחות, ואני שואל למה? למה אני צריך לחשוב שהשיחה בשעה 6:45 בבוקר היא מהורה שלילד שלו יש דלקת גרון/לא הכין שעורים/לא יודע מה המערכת  או שהאבא גילה שהילד קיבל מכתב מהמורה?

למה כשאשתי חוזרת מבית הספר היא צריכה לגלות במשיבון הודעה מהורים שמבקשים ממנה להחזיר להם שיחה, כאילו שהם לא ידעו שבשעה שהם התקשרו היא לימדה את הילד שלהם ופשוט העדיפו להתקשר כשידעו שהיא לא תענה (לאחר שלוש הודעות כאלו פשוט ניתקתי את המשיבון), למה היא צריכה לגלות 10 שיחות שלא נענו כשהיא יצאה מהשיעור, הרי אתם יודעים שהיא מלמדת.

למה אני צריך לסנן שיחות, למה אני צריך להיות במגננה, הפתרון של סינון שיחות הוא רק מגננה, הרי מחר הם פשוט יקפצו לביקור.

בכלל הטלפונים הניידים הם אסון, ההורים מציידים את הילד באחד שלא רק שלא מונע מהילד שלהם לגלות עצמאות (ונרחיב על כך בהמשך), הם סוברים שהמורה צריכה להיות זמינה כל היום והם לא מבינים שגם למורה יש חיים.

הם מתקשרים כשאתה מאכיל את הילדים (כי אז הילדים שלהם אוכלים ויש להם זמן ואח"כ הם רוצים שקט), בזמן האמבט, באמצע ניסיונות ההשכבה (לישון) של הילדים, ובקיצור רק כשלהם נוח ואז הם מצפים שהמורה תתיישר איתם.

בתחילת השנה המורה מוסרת שהם מתבקשים להתקשר בשעה מסוימת, זה מחזיק מעמד בדרך כלל עד ראש השנה ואז מתחילה הזליגה הגדולה, כאן אני נכנס לתמונה ותפקדי הגדול זה לסנן את מי שמתקשר (כן אני מכיר את הפתרון הזה, הוא עובד כבר שמונה שנים), לא להיות בהכרח נחמד (יום אחד אמא התקשרה לנייד, הכלל הוא שרק אני עונה אא"כ זה מספר מזוהה וידוע, ביקשתי שתתקשר רק לטלפון של הבית, היא התקשרה עוד פעמיים עד שנאלצתי באפן גס להסביר שזה הטלפון שלי ורק כך הפסיקו השיחות מאותה האם לאותו מספר).

למורים יש חיים, וההורים צריכים להבין שמורה שאין לו זמן פרטי, מורה שלא מתנתק מהתלמידים אחר הצהריים (לפחות לשעה-שעתיים) יגיע מותש למחרת בבוקר לכיתה. המורה מבלה שש שעות (ואף יותר) עם 40 ילדים קטנים, וחוזר הביתה למשפחה שלו וגם שם יש את הילדים שלו עם הצרכים שלהם, אם הוא לא יצליח לנוח, הוא יהיה מותש בכיתה והילדים שלכם יפגעו.

אתם רוצים שהמורה שלכם תגיע רעננה לכיתה בוקר, שהיא לא תהיה מותשת מהיום הקודם, אתם רוצים שהיא תהיה מרוכזת אז תנו לה קצת שקט אחר הצהריים.

אתם רוצים שהילדים שלכם יהיו עצמאיים, אל תתנו להם טלפון נייד, אחרי שהם יגמרו לצלצל אחד לשני בשיעור, להוריד רינגטונים בעלי קונוטציות מיניות, לצלם אחד את השני, ואז כשהם יבינו שמהטלפון אפשר להתקשר הם יתקשרו אליכם על כל דבר קטן, שהרביצו להם, שגנבו להם, שדיברו עליהם ובקיצור הם לא יתמודדו עם הקשיים שמצפים להם כי אימא ואבא תמיד יגנו עליהם.

יום אחד, באחד השיעורים של אשתי התפרץ הורה לכיתה, מסתבר כי שעה קודם לכן, בהפסקה הקניטו את בתו, היא התקשרה נסערת (כמובן) ואז נכנסה לשיעור והשיחה ניתקה, היא נרגעה אבל הוא לא, דבר שגרם לו לרוץ לבית הספר מחרדה לשלומה, היא כמובן כבר שכחה מה קרה בהפסקה, אבל עכשיו כולם צוחקים עליה.

או ההורים שרצים בהפסקה עם כריך חדש כי הילד החליט שגבינה צהובה עדיפה על פסטרמה, וההורה שמתקשר למנהלת באמצע היום כי הילד שלו התקשר להתלונן שהושיבו אותו ליד ילד שהוא לא אוהב (מה השלב הבא, להתקשר למפקד בצבא ולהתלונן שהילד שלו לא רוצה לצאת לפשיטה...).

בית הספר אמור להיות המקום שבו הילדים שלנו מפתחים עצמאות, לומדים שהעולם לא עטוף בצמר גפן, יש ילדים שונים, מעליבים אותך, מרביצים ואתה צריך ללמוד להחזיר ולהתגבר, אבל כשיש טלפון נייד הם ממשיכים להתקשר להורים ולא מפתחים עצמאות.

זה הכל להיום, עד לפעם הבאה.

אני חייב לציין שהביקורות בהחלט נותנות לי חשק להמשיך ולכתוב.

תחילה מס' הערות:-

[1]        תודה למוטי שהביא אותנו לשער של נענע.

[2]        למי שמתעניין אשתי לא בדיוק מעורבת בבלוג, להפך היא אפילו לא יודעת שאני כותב אותו (לא בטוח שהיא תסכים לרעיון – אני כותב אותו כשהיא ישנה), כך שלא נראה לי שהיא תשתתף.

[3]        לרגל פתיחת השנה החדשה, ובכדי להוסיף עניין, חשבתי שאולי נתחיל היום דווקא ביום הראשון ללימודים ונמשיך עם התייחסות קצרה להורים:-

פתיחת שנת הלימודים:-

כולם חושבים שלמורים יש חודשיים חופש, הרי גם הם חוזרים לעבודה רק ב1/9 נכון, אז זהו שלא, גם כאן אתם טועים...

החופש לא מתחיל ב 30/7 (כן אני מדבר על בית הספר היסודי) והוא לא נגמר ב1/9, אצלנו החופש נגמר בפועל ב15/8, אבל למעשה הוא נגמר כבר קודם.

תכנון השנה מתחיל עמוק באמצע החופש הגדול, כיתה א' חדשה מגיעה וצריך להתחיל ולהכין מערכי שיעור, לתכנן איך ילמדו קריאה, ואיך ילמדו את החגים כי הרי ראש השנה זה בשבוע הבא.

ואם משנים שיטת קריאה/חשבון – מה שקורה כל כמה שנים אז לא מדובר רק בתיקון הקיים אלא בלהתחיל ולתכנן מהתחלה.

זה השלב שבו המחשב והמדפסת עובדים שעות נוספות (כי במהלך השנה הם עושים את זה רק אחרי 20:00, כאן זה כבר מ8:00 בבוקר), באופיס דיפו אני נהיה קניין קבוע של ראשי דיו למדפסת (כבר יותר זול לקנות מדפסת חדשה כל פעם), מכונת הלמינציה עובדת שעות נוספות (כי לכל מורה יש בבית משרד שהבעל מממן כולל מחשב, מדפסת, מכונת למינציה, מכונת צילום – אם אין בעבודה של הבעל, ומכשיר טלפון כי הכל נעשה כאשר המורה המקבילה בקו השני), בית הדפוס הפרטי עובד וב15/8 כשהכל מוכן מגיעים לבית הספר.

בתחילה זה רק לשלוש ארבע שעות ביום (נכון ליום הראשון בלבד) כי צריך להתחיל ולעבור על הפלקטים הקיימים, למיין, לעדכן, לסדר.

אחר צריך לתכנן את הלוחות, לסדר את הכיתה להכין לוחות חדשים, שהלובי יהיה מסודר, שמות הילדים, לוח 100, אותיות מעל הלוח וכן הלאה.

ושלא יהיה לכם ספק המערכת מצפה מהמורים להיות בבית הספר שבועיים קודם לתחילת שנת הלימודים, זה לא נאמר במפורש (כי יש הסכם קיבוצי ולכאורה יש רק שלושה ימי הערכות בקיץ) אבל את ימי ההערכות מתחילים שבוע לפני תחילת שנת הלימודים והם כוללים לפחות יומיים עם מרצה מבחוץ, פגישות עם מנחות/מדריכים ויש מפגש עם התלמידים, והורים באים לבית הספר כך שצריך שהכיתות יהיו מוכנות.

וכך הגענו עם הלשון בחוץ לתחילת שנת הלימודים, קבלת כיתה א' חדשה, ומפגש עם ההורים החדשים.

ההורים:-

על היחס של ההורים ומערכת החינוך אפשר לכתוב שנה שלמה ולא לסיים, לכל דבר יש עשרות דוגמאות אבל צריך לתת אותם עם כפית במנות קטנות שזה לא ימאס.

לצורך היום (ולאור השעה המאוחרת) נתחיל בדברים כללים בלבד, בלי דוגמאות:-

הבעיה במערכת החינוך היא שכולנו חושבים שמדובר במערכת שבאה לחנך, אבל את המורים בודקים רק על פי מה שהם לימדו בפועל וזה לא אותו דבר.

חינוך הוא מערכת הערכים, קודי התנהגות, הרגלים שהילדים מקבלים. לימוד זה חומר הלימוד והמיומנויות שהילדים רוכשים (קריאה, חשבון, אנגלית וכד'), מערכת שבועית מורכבת מבין 25 ל- 42 שעות שבועיות בערך מתוכן שעת חינוך אחת ועדיין זו מערכת החינוך למה?

המערכת לא מסוגלת לחנך את ילדינו, זה תפקידנו כהורים אבל אנחנו מצפים מהמורים לתת גבולות לילדים שלנו (גבולות שלא קיימים בבית), להקנות להם הרגלים (שאנחנו לא שומרים בבית), ולחנך אותם, איך בדיוק?

כשהורה אומר לילד שלו שיחכה והמורה כבר תחנך אותו (כי הוא לא מסוגל), כשהורה צועק על המורה ליד התלמיד, כשהורה לא מבין שחינוך זה עבודה של 24 שעות גם בבית (ולא אי אפשר שילדים בכיתה א' יראו את ה"ברבור", "השיר שלנו" או "האלופה" ודומותיהן), הוא למעשה משאיר את המורה ללא כלים.

המערכת לא נותנת למורים שלנו כלים להתמודד עם התלמיד. לכולם יש זכויות, לתלמיד, להורה, לבעלי החיים, את האווזים אסור לפטם, בעלי חיים אסור לענות ומה עם המורים? מה עם יתר התלמידים?

תפוח אחד רקוב מסריח ערימה שלמה, ילד אחד היפראקטיבי מונע מכיתה שלמה ללמוד, אבל לא ניתן לו טיפול כי אסור ל"סמם" את הילד.

זה רק במערכת הציבורית כי במערכת החצי פרטית אם הילד לא יקבל טיפול (ולאו דווקא ברייטלין) לא יקבלו אותו ואז ההורים ירוצו לנוירולוג למרות שאודטה אמרה לא.

אבל ההורים שוכחים את תפקידם, הורה ידבר על המורה מאחורי הגב ליד הילד וישדר לו שאפשר לזלזל במורה (הוא רק לא יודע שהילד מדווח על זה לחברים ולמורה מייד), הורה יגן על הילד ויגרום לו בכך נזק.

כי ההורה חושב שמטרתו של המורה לחנך לו את הילד והוא הרי חבר שלו.

אז ששרת החינוך תשנה את שמה לשרת הלימודים (כי אין בבתי הספר חינוך ואין במדינה תרבות ולגבי הספורט לא נוסיף)

ולגבי ההורים נמשיך פעם הבאה.