"אף פעם לא מאוחר"- סיפור בהמשכים [:

פרק 4.

לקחתי את המחברת וקראתי  את השורה הבודדת שנכתבה ע"י עמרי בעט שחור:

' בואי איתי בהפסקה לחצר האחורית ליד הקיוסק, אני צריך להגיד לך משהו =] '

חייכתי אליו, הוצאתי עט מהתיק וכתבתי לו בחזרה –

' טוב, אני אבוא איתך(: אבל אולי תגיד לי עכשיו מה שאתה צריך לומר? למה למתוח אותי עד ההפסקה?! '

עמרי לקח את המחברת וקרא מה שכתבתי. לאחר מכן חייך חיוך מסתורי במקצת וכתב.

' לא. בואי איתי ואז אני אגיד לך! '

קראתי את מה שכתב וחייכתי לשנייה, אבל אחר כך, כתגובה למה שכתב, ישר הוצאתי ללשון ( די בחיוך, יש לציין) וסובבתי את ראשי ממנו לאלמוג בהפגנתיות, עשיתי את עצמי מקשיבה לה בעניין. פזלתי קצת לעבר עמרי, שרק חייך לעצמו וסגר את המחברת.

נגמרו שעתיים, והתחילה ההפסקה. לקחתי את התיק שלי והילה קמה לעברי, אבל אז עמרי בא, לקח את ידי ורצה ללכת איתי החוצה.

"אני חייב לקחת לך אותה לשנייה.." הוא אמר להילה בחיוך, והילה בתגובה חייכה אלי חיוך של 'לכי, אבל ספרי לי אחר כך הכל'.

הלכתי עם עמרי לחצר האחורית ליד הקיוסק, לא לפני שקניתי לי סוכרייה אדומה על מקל וחבילת מסטיקים. עמרי קנה לעצמו פחית קולה והוביל אותנו לאחד הספסלים.

"נו, מה היה כל כך דחוף, אבל שלא יכולת להגיד לי בשיעור?" שאלתי בציפייה, בעודי פותחת את העטיפה של הסוכרייה שקניתי.

"אממ.. טוב." הוא אמר בקול רשמי כאילו הוא הולך להתחיל נאום, ואני צחקתי.

"תשמעי .. היום יום ראשון, נכון?" הוא שאל.

"כן!" אמרתי, מחכה להמשך דבריו.

"אז ביום שישי אני ועוד כמה מארגנים מסיבת הפתעה בבית שלי, לחברה שלי-רותם, ואת מוזמנת לבוא. רותם באה אלי ב- 21:00, אז בואי קצת לפני, גם הילה מוזמנת, אז תודיעי לה על זה ." הוא חייך ואני חייכתי חזרה חיוך מזויף לחלוטין, אבל חיוך.

"אני אבוא ואודיע להילה." אמרתי והמצאתי תירוץ שעכשיו אני חייבת לחזור להילה. הלכתי משם, משאירה אותו לבדו. הוא לא עשה רושם שיש לו חברה... לא הייתי מנחשת שיש לו חברה לפי ההתנהגות שלו. אווווווווף. אני ציפיתי שהוא יגיד לי משהו לגמרי אחר, אבל מה לעשות- יש פער בין הציפיות למה שקורה באמת.

"נו, מה?" שאלה הילה בסקרנות כשחזרתי לכיתה. היא ישבה שם ושתתה מבקבוק מיץ ענבים שקנתה בתחילת ההפסקה.

"הוא הזמין אותי למסיבת ההפתעה של חברה שלו, רותם." אמרתי , בהדגשת המילים 'חברה שלו'.

"אה, יש לו חברה?! אבל ראית איך הוא מסתכל עליך כל הזמן?" היא אמרה בפליאה.

"הוא לא עשה רושם שיש לו חברה. אבל בסדר.." אמרתי בשקט.

"גם אותך הוא הזמין." הוספתי והיא רק חייכה חיוך קטן וחיבקה אותי.

"את מנחמת אותי כאילו הוא זרק אותי" אמרתי, והוספתי- "אבל אני בקושי מכירה אותו."

"כן, אבל זה ברור שהוא רוצה אותך! רואים את זה על הפרצוף וההתנהגות שלו! אתם פשוט כל כך מתאימים.. חבל.." היא אמרה.

"לא נורא." ניחמתי אותה. רגע, אם כבר- אז זה לא אמור להיות הפוך? היא מנחמת אותי?

"טוב, הוא ממילא מחליף חברה כל שבוע בערך, אז עוד מעט הוא יהיה פנוי." היא חייכה.

"מה זה שווה לי להיות חברה שלו אם הוא מחליף חברה כל שבוע?" שאלתי וצחקתי.

"את משהו מיוחד, אותך הוא לא יחליף אחרי שבוע. תאמיני לי.." אמרה הילה, ובדיוק הגיע הצלצול לסיום ההפסקה.

השיעור היה שיעור פיזיקה, עם מורה בשם גלית. היא דווקא בסדר, וניסיתי להקשיב בשיעור אלא שהמבטים שלי נדדו לעמרי מידי פעם.

"טוב, תעתיקו מהלוח את כל מה שכתבתי." אמרה גלית 10 דקות לפני סוף השיעור.

התחלתי להעתיק מה שהיא כותבת, מקפידה על כותרות בעטים צבעוניים וכל מיני שטויות כאלה של בנות. כשסיימתי, גם עמרי סיים.

"אז אני אזכה לראות אותך במסיבה?" הוא שאל בחיוך הרגיל שלו.

"אני חושבת שכן... גם את הילה." חייכתי חיוך מזויף (אתם שואלים את עצמכם למה מזויף? כי פשוט לא התחשק לי לחייך אליו באותו רגע).

אחרי כמה דקות של שתיקה והקשבה מסורה למורה גלית, עמרי הבין שמשהו מוזר אצלי.

"מה יש לך ילדונת?" הוא שאל.

"כלום, הכל בסדר." אמרתי בחיוך קטן.

"תביאי לי את המספר אייסי שלך, או פלאפון .. את יודעת." הוא אמר והגיש לי את המחברת שלו, שכתבתי שם את מספר האייסיקיו שלי, וגם את הפלאפון, עם ציור של סמיילי קטן למטה. הוא, באותו זמן כתב לי את שלו במחברת שלי.

"ויש לכם בוחן על השיעור הזה בשבוע הבא." צעקה גלית.

"שיט.." מלמל עמרי. הוא הוסיף בשקט משהו על איזה משחק כדורסל חשוב.

"מה יש?" שאלתי והכנסתי לתיק את המחברת.

"יש לי משחק כדורסל ביום של הבוחן, אני לא יודע כלום כי לא הקשבתי לגלית בשיעוא וגם לא הקשבתי שנה שעברה, ובגלל המשחק, אין לי זמן לחזור על החומר והדבר האחרון שאני צריך זה נכשל בבוחן, אחרת אני עף מקבוצת הכדורסל." הוא הסביר בפירוט.

לי לעומתו אין בעיה, אני מעולה בפיזיקה כי שנה שעברה ממש השקעתי בלימודים, ובמיוחד בפיזיקה, ביולוגיה, מתמטיקה ואנגלית.

"רק נס יציל אותי עכשיו." הוא הכריז .

"אני יודעת פיזיקה ממש טוב, מהבצפר הקודם, ויצא לי להקשיב גם בשיעור הזה. אני אוכל לעזור לך קצת.." אמרתי.

"טוב, אז את ה- נס שלי!" הוא הכריז שוב, ואני צחקתי צחוק אמיתי, בשונה מכל החיוכים המזויפים שחייכתי אליו בדקות האחרונות.

הגיע סוף היום, והלכתי עם הילה ללוקר לשים את הדברים שאין בהם שיעורים כדי שאני לא אצטרך לסחוב אותם.

"תגידי... מי זאת רותם? איזה כיתה היא?" שאלתי את הילה בעניין.

"אה, החברה של עמרי.. היא בכיתה י'1. בואי, אני אראה לך אותה." היא משכה אותי אחריה אחרי שסגרתי את הלוקר, והצביעה על מישהי בלונדינית, גבוהה, עם שיער חלק ועיניים כחולות. היא סחבה תיק צד וורוד שאני בספק אם נכנס שם ספר אחד, והלכה בגאווה במסדרון. כשמצאה את עמרי, הם התחילו להתנשק ואחר כך פנו לשער בית הספר, ללכת הביתה.

"וואו, פרחה." הכרזתי ויצאנו מבית הספר.

- - - - - - - - - - - - - - - - -

"רגע , אז הטל הזאת הולכת להיפגש איתך כדי ללמד אותך פיזיקה?" שאלה רותם לאחר שעמרי סיפר לה שטל הושיעה אותו והסכימה ללמד אותו את החומר לבוחן, וככה לא יעיפו אותו מקבוצת הכדורסל שכל כך חשוב לו להיות בה.

"כן. נכון גדול? עכשיו לא יעיפו אותי מהקבוצה!" אמר עמרי בשמחה, והוא עדיין לא קלט את הטון המעוצבן של רותם.

"מצדי שיעיפו אותך מהקבוצה, אתה לא נפגש איתה!" רותם הרימה את הקול ועמרי התחיל להתעצבן. ממתי חברות שלו מפקדות עליו, צועקות עליו ואומרות לו מה לעשות?!

"מה?! אני לא אתן שיעיפו אותי מהקבוצה." אמר עמרי, מנסה לשמור על קור רוח.

"מה אכפת לך? יש לך כבר שרירים, וריבועים בבטן .. מה אתה צריך עוד כדורסל? תתחזק את זה עם מכון כושר פשוט." היא אמרה וצחקה.

"את חושבת שאני בכדורסל בגלל שרירים?" הוא אמר והכעס עליה התחיל להתפרץ.

"כן, מה.. בגלל משהו אחר?" היא שאלה.

"ברור שבגלל משהו אחר! אני אוהב את זה! כדורסל זה החיים שלי.." הוא אמר.

"חשבתי שאני החיים שלך.." היא אמרה כאילו היא מקופחת, ועמרי לא הצליח לשאת יותר את הכעס אל האגואיסטית הזאת, וחצה את הכביש בהפגנתיות. הוא התחיל ללכת במהירות, נותן לה ללכת אחריו במהירות ולקטר שהיא מזיעה מהחום הכבד.