"אף פעם לא מאוחר"- סיפור בהמשכים [:

פרק 8.

"אמ.. טוב- בגלל רותם. הייתה לך חברה, אתה יודע. כ"כ מהר שכחת אותה?" שאלתי אותו,החיוך עדיין היה מרוח על פני.

"היא פשוט לא מעניינת אותי יותר. לא אהבתי אותה." הוא אמר והתבונן בים, בגלים המתנפצים קרוב לחוף.

"אבל אולי לא נדבר על רותם? אולי נדבר עלייך?" הוא הוסיף והתקרב אלי.

"מה יש לדבר עלי?" שאלתי, נצמדת אליו יותר. שנינו ישבנו על החוף, צמודים, פני קרובות לפניו .

"למשל.. שאת יפה, מהממת, מדהימה.." הוא צחק ונישקתי אותו נשיקה קצרה, אותה עמרי הפך לאחת ארוכה שבסופה עזבתי אותו ונכנסתי למים כשהוא נכנס אחרי.

"בוא נגזים. ומה איתך, דוגמן שלי?" צחקתי והשפרצתי עליו מעט מים.

"לא מגזים. והיי, אני לא דוגמן. אני שחקן כדורסל! " הוא חייך.

שמתי לב שכל פעם שעמרי מדבר על כדורסל או משחק כדורסל, יש לו ניצוץ בעיניים, הוא באמת אוהב את זה. לא לשווא הוא משחק בקבוצת הנוער של מכבי ת"א וגם מועמד לנבחרת..

"יאללה, בוא נחזור להילה ועמית. הם בטח מחפשים אותנו." אמרתי והתחלנו ללכת לעבר המחצלת שלנו, או לפחות איפה שהיא הייתה. לא הייתה שם מחצלת, והילה ועמית לא היו שם. הסתכלתי לראות אם הם בסביבה, ולא ראיתי אותם.

"אין מצב שהם נסעו בלעדינו." אמרתי בהחלטיות.

פתאום הילה צצה מאחורי וחיבקה אותי.

"באמת חשבת שאני אנטוש אותך?" היא צחקה . בגלל הגלשנים של עמית ועמרי, לא נכנסנו כולנו במכונית אחת. עמרי ועמית חיכו שאח של עמרי ייקח אותם, והילה ואני חיכינו למיכל, אחותה של הילה.

אורן הגיע, ועמרי עמד להיכנס לאוטו. הוא לא שכח לתת לי נשיקה מתוקה בפה, וכך הילה נשארה המומה במקצת כי לא הספקתי לעדכן אותה במה שקרה.

אחרי שהם נסעו, הילה קפצה עלי.

"יואו! אתם ביחד! ידעתי! אתם כאלה מתאימים! איך לא סיפרת לי?!" היא שאלה בהתלהבות.

"טוב, לא הספקתי." אמרתי בטון דיבור הגיוני.

"אה, נכון." היא חייכה.

"נו, אז ספרי!" היא אמרה ושתינו התיישבנו על ספסל שהיה בקרבת מקום, מחכות שמיכל תגיע ובינתיים אני מספרת לה מה שהיה עם עמרי.

"כזה רומנטי." היא אמרה במבט חולמני מעט.

"כן, נכון! לא האמנתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה כזאת רומנטית." ציינתי, ובדיוק מיכל הגיעה עם מכוניתה הלבנה. מאחורה הייתה פרוסה מגבת יבשה כי היא רק ניקתה את האוטו ולא רצתה שנרטיב שם הכל, ואנחנו התיישבנו והתחלנו בנסיעה הביתה- עייפות אך מרוצות. מרוצות מאוד אפילו.

הילה ואני כמעט נרדמנו בנסיעה, וזה די לגיטימי אחרי יום שלם בו בילינו בים.

למרות שהייתי עייפה, הרגשתי מאושרת, וכל פעם שחשבתי על עמרי- פרפרים בבטן.

אחרי רבע שעה הגענו כל אחת לביתה.

"היי, אני פה." הכרזתי ונכנסתי הביתה.

"איך היה?" שאל גיא והדליק את הטלוויזיה.

"כיף." אמרתי וחיוך רחב ושמח ביותר עלה על פני.

"מישהי פה מאושרת." צחק גיא והעביר לערוץ הספורט.

חייכתי ונכנסתי לחדרי, זורקת על המיטה את תיק הים ונכנסת להתקלח, להוריד מעצמי את כל החול. התחשק לי לפנק את עצמי, אז בנוסף לשמפו ולמרכך שמתי מסכה לשיער, ובסוף המקלחת שמתי קרם גוף חדש שאמא קנתה לי.

לבשתי כבר פיג'מה, הרי אני לא הולכת לצאת מהבית. אספתי את שיערי החום והחלק לקוקו גבוה. הדלקתי את המחשב שלי ובינתיים מאיה נכנסה לחדר.

"היי." היא אמרה בחיוך ונשכבה על מיטתי. "איך היה?" היא הוסיפה.

"כיף." אמרתי את התשובה הכל כך נדושה.

"שום דבר מעבר ל-'כיף'?" היא שאלה בחיוך ממזרי.

"טוב, מה הקטע?" שאלתי והתיישבתי לידה.

"כלום, כלום.." היא אמרה ויצאה מהחדר. ניחוש שלי- גיא הכניס לה לראש שמשהו עם בנים קרה, אבל אין לי כח להתחיל לשתף אותה או לשחזר את הסיפור של מה שהיה היום בים אין ספור פעמים. מספיק שחזרתי אותו בשביל הילה.

אחרי שעה בערך נרדמתי, משאירה את המחשבות מאחור.

- - - - - - - - - - - -

וואו! זכיתי להתעורר יומיים ברצף בלי השטויות של גיא. בלי שהוא ישפוך עלי חצי דלי מים, או יפעיל לי את המערכת על פול ווליום עד שאני אקום.

שפשפתי את עייני בעייפות ושטפתי פנים. עשיתי עוד התארגנויות של בוקר, ולאחר מכן לבשתי מכנס קצר וצמוד שאני אוהבת – עם משבצות בכל מיני גוונים של אפור-שחור-לבן וגופיית סבא לבנה. נעלתי כפכפים לבנים והוספתי שרשרת כסופה ארוכה.

השארתי את השיער פזור אבל הוספתי 2 סיכות שחורות שיתפסו קצוות מעצבנים, וזה נתו לי מראה יותר מסודר. שמתי עיפרון שחור, מסקרה וליפגלוס, לקחתי את התיק, 2 עוגיות טעימות לדרך ושקית שוקו – ויצאתי לבצפר.

הילה פגשה אותי למטה, קורנת מתמיד, ועל הדרך הצטרפו גם עמית ועמרי.

הילה נעלמה לה עם עמית, כמו תמיד, ואני נשארתי עם עמרי.

"טול.." עמרי חייך כשראה אותי ונתן לי נשיקה קטנה.

"אתה זוכר שאני צריכה ללמד אותך פיזיקה היום?" שאלתי אותו כבדרך אגב.

"כן, אבל האמת..נראה לי שבמקום ללמוד פיזיקה, אני אלמד אותך דברים אחרים .."  הוא השיב בחיוך וחיבק אותי במותן תוך כדי שהלכנו.

אני חייכתי בתגובה, אך לפתע הגיחה רותם משומקום ואמרה –

"טוב, ידעתי מההתחלה שזה מה שיקרה."