צריך לדבר על זה!

איך הזמן עובר ואני פתאום מגלה שהפכתי למישהי אחרת.

אני זוכרת את עצמי, כילדה, שונאת כל דבר בעצמי. מרגישה הכי "פרווה" שאפשר להרגיש. לא יפה ולא מכוערת, לא טיפשה ולא חכמה, לא מקובלת ולא שנואה. סתם... פשוט סתם.

שרדתי את הילדות. כי זה מה שהכרתי. זו הייתה המציאות של חיי. מישהו מלמעלה שיחק בי כבובת חוטים ואני רק הגבתי למצבים וקיבלתי את גורלי כהוא זה. אבל תמיד משהו בתוכי ידע שיש שם הרבה מעבר. תמיד משהו בי חלם על משהו אחר...

כבר שנים שאני חופרת בתוך עצמי ומנסה למצוא את האדם שאני באמת. זו בלי המסכות שאחרים שמו לה. זו שלא מחוייבת להיות משהו שהיא לא. זו שהיא באמת "אני".

והחפירות לא קלות. הרבה ג'יפה עולה על פני השטח והרבה סיפורים מהעבר שללא מודעות בחרתי להדחיק. זיכרונות שבחרתי לשכוח וה"אני" שחשבתי שאני מכירה כל כך טוב פתאום נראתה לי זרה לגמרי ועם זאת הזדהתי איתה לגמרי. הבנתי למה היא הפכה להיות האדם שהיא עכשיו.

מטיבעי אני אדם שרוצה לגדול עוד ועוד אז חפרתי וחפרתי עד שהגעתי למים ואז לנפט ואז לאוצרות שונים.

אומרים שאדם לא יכול להשתנות. אני מאמינה שזה נכון. הבסיס הוא תמיד אותו בסיס. אבל בן אדם יכול ועוד איזה לבחור בחירות אחרות ולהשתדרג. זה תהליך ארוך וקשה. זה תהליך של למידה, ניסוי וטעיה וה-מ-ו-ן כוח רצון. אבל הוא בהחלט שווה כל רגע.

כי בסופו, כל העולם מונח על כף ידך ואת מבינה שאת יכולה לעשות הכל. את רק צריכה לבחור!

והנה קמתי בוקר אחד וגיליתי שאני מישהי אחרת. מישהי שתמיד חלמתי להיות. מישהי שתמיד קינאתי בה ורציתי להיות. אני!

והנה אני עומדת מול אחד הפחדים הגדולים בחיי. להציג את עולמי הפנימי בפניי העולם כולו.

כתבי היד שלי...

והפחד... פתאום קצת נדחק לפינה ומפנה את מקומו לחבר חדש... אומץ.

אני לא יודעת אם אפשר לסמוך על אומץ. אני לא יודעת אם הוא לא יסבך אותי ויגרום לי להצטער שויתרתי על פחד ככה... אבל אני מוכנה לנסות.

אז יאללה, קופצים למים.

רק הייתי צריכה לדבר על זה...