צריך לדבר על זה!

ביום רביעי בלילה כשמר ראש הממשלה שלנו הודיע שהוא מתפטר הייתי אצל המוסיקאי.

בדרך כלל אני שונאת לדבר על פוליטיקה. אני אמנם קוראת עיתונים, מקשיבה לחדשות ושואלת שאלות. ובכל זאת, בכל פעם מחדש אני מבולבלת. אני מרגישה שאני לא מבינה כלום.

בתור ילדה שנאתי פוליטיקה! שנאתי כשבני המשפחה היו מתיישבים מול הטלויזיה או הרדיו לשמוע חדשות והיו משתיקים אותי. שנאתי לראות איך ממצב רוח טוב ומרומם תוך דקות ספורות היו יכולים כולם ללבוש ארשת פנים מודאגת. והחלטתי, החלטה לא מודעת, שאני לפוליטיקה לא מתקרבת!

ושנים הצלחתי. גם כשעברנו מלחמות לא הייתי מעורבת יותר מדי. תמיד ידעתי מה קורה אבל נתתי למבוגרים לדאוג. זה היה התפקיד שלהם. כשגרתי בארה"ב הייתי מתעדכנת במה שחשוב אבל מעולם לא נתתי לזה להשפיע עלי.

אבל הזמן כנראה עושה את שלו. אולי זה גם הגיל. ובשנה האחרונה אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מפתחת דיעה פוליטית ומתערבת בדיונים שמתרחשים בנושא. אני עדיין לא אכניס את עצמי לתוך ויכוחים עם אלה שאוהבים להתווכח בנושא, אני לא עד כדי כך מטורפת. אבל אין ספק שהמצב מצליח יותר ויותר להכנס לתוך החיים שלי.

למוסיקאי היה הרבה מה להגיד. וכשהוא מתחיל לדבר על נושא שבאמת חשוב לו, אי אפשר לעצור אותו.

הדיעה שלו על ראש הממשלה הייתה מאוד נחרצת. "הוא שקרן! הוא רמאי! הוא מושחט! הגיע הזמן שהוא יתפטר." הרגשתי משהו בבטן שלי מתהפך. סוג של אכזבה. של תסכול.

זה ראש הממשלה שלנו! זה ה"אבא" של המדינה שלנו. והנה, שנה אחר שנה, במקום להתעסק במה שבאמת חשוב. באיך אנחנו פותרים את המצב בארץ (וזה לא שחסר מצבים..). אנחנו מתעסקים בשחיתויות של בכירים בממשלה.

וזה מרגיש, כאילו התקשורת מצליחה לשלוט במוח הרפוי שלנו. אנחנו כבר לא יודעים כלום. מה נכון, מה לא נכון. מי באמת מושחט ומי נפל קורבן לשחיטות של מישהו אחר.

איך זה יכול להיות לעזזאל שנשיא המדינה (לשעבר) אונס, ראש הממשלה שלנו לוקח שוחד ובינתיים יש לנו חייל חיי (עד כמה שאנחנו יודעים) שיושב כבר שנתיים בשבי ומחכה????

איך זה יכול להיות שמלוא האנרגיה במדינה לא מרוכזת בדברים החשובים באמת?

אותי מעניין, מי זה האנשים האלה שמחליטים ללכת לפוליטיקה? מה עובר להם בראש בבוקר שבו הם מבינים שזה התחום שהם רוצים לפנות אליו? הרי, נדמה שמי שהולך לתחום שכזה אמור להיות מלא בתשוקה ורצון לשנות דברים. לא? לעזור למדינה, לעשות הכי טוב שאפשר.

איך הם נופלים אחד אחרי השני כמו במגדל קלפים?

אולי אני נותנת לטלויזיה להשפיע עליי יותר מדי. אבל כל חובב מושבע של "24" או כל סידרה אחרת שעוסקת בדברים דומים, יסכים איתי שבטוח יש דברים שאנחנו, "האזרח הפשוט", לא יודעים.

אבל, ואת זה אמר המוסיקאי (במילים קצת שונות), מספיק לנו מה שאנחנו כן יודעים כדי להבין כמה המצב חרא.

אז להמשיך ולכתוב עוד על זה, אפשר עוד שעות. ובטח הבלוגיה מלאה בדברים שאנשים מלאי תשוקה כמו המוסיקאי כתבו והם בטח יודעים יותר טוב לדון בזה ממני.

אבל מה שאותי מעניין יותר, זה מה הלאה? מה אנחנו, האזרח הפשוט, יכולים לעשות בשביל עצמנו, בשביל המדינה שלנו? עוד עצרת, עוד הפגנה, עוד סרט או כתבה? איך לעזזאל אפשר להעיר פה איזה כמה מוחות ולפקס אותם על מה שחשוב באמת?

אנשים כבר עייפים ותשושים מהמצב הזה. הנה, עוד מעט שוב בחירות. שוב ראש ממשלה חדש.

במי לעזזאל כדאי לבחור? מי מושחט ומי לא?

צריך לעצור הכל, לפני שממשיכים לטעות. צריך לדבר על זה!

לסדר את המדינה (יוני 08)

בא לי לסדר את המדינה.

בא לי להתחיל מההתחלה.

לפרק את הכל, זה לא הפסד גדול,

להרים את השטיח, לנקות את הפיח

בא לי לסדר את המדינה.

בא לי להפוך את העולם,

שיפסיקו לדאוג פה כולם.

להזכיר שגם טוב, לצבוע את השמש בצהוב

להפסיק מלחמות ולצחוק מבדיחות,

בא לי להפוך את העולם.

אם אני לא אשנה, מי יעשה?

אם אני לא אפרק, מה עוד יקרה?

המצב רוח יורד, האינפלציה עולה,

בא לי לסדר את המדינה.