בדיוק
שבוע היום מאז החלטתי להתחיל לנהל את הבלוג. זה דווקא נחמד הרעיון הזה של לכתוב
ולפרסם. הרי אני גם ככה כותבת המון, ומה איכפת לי שאנשים יקראו? מה יש לי להפסיד? בכל
יום השבוע נכנסתי וראיתי שאנשים באמת נכנסו, קראו ואפילו הגיבו. כתבתי על הרבה
נושאים שמעסיקים אותי בתקופה האחרונה. אפילו לרגעים הרגשתי כמו קארי מ"סקס
והעיר"…אבל אז בזמן שאני יושבת וכותבת לי קטע נוסף בנושא "צריך לדבר על
זה – ילדים" שמעתי את הקול ההוא...
"מה
עם אנשים שאת מכירה?"
"מה
איתם?" אני שואלת וממשיכה לכתוב חושבת שאם אתעלם אולי הוא יעלם.
"עשית
צעד גדול כשאזרת אומץ ונתת לאנשים שאת לא מכירה לקרוא… וזה יפה. כל הכבוד. אבל מה
עם לתת לאנשים שאתה כן מכירה לקרוא?"
"לא.
אין מצב!" אני מוחה ומנסה להמשיך בכתיבה אבל הקול לא מרפה
"הבלונדינית
תשמח לקרוא, גם המורה והג'ינג'ית אולי… ואני בטוח שהמוסיקאי והרוחניק ירצו לקרוא
ואולי אפילו אימא ואבא יתעניינו לקרוא ו…"
"ה-ש-ת-ג-ע-ת??????"
צעקתי "מה פתאום?! הם יקראו את כל מה שאני כותבת? ואני עוד כותבת עליהם…? אין
סיכוי! רק חסר לי שעכשיו הם יפרשו דברים שכתבתי לא נכון וזה יסבך אותי לגמרי… ורק חסר לי שאבא יקרא את הקטע שכתבתי על סקס!!!!! כל
הקטע של הכתיבה זה שאני יכולה להביא את העולם הפנימי בלי ביקורת ומחשבה…"
"חשבתי
שכל הקטע זה ללמוד להביא את העולם הפנימי החוצה בפני כולם…" הוא אמר בקול
מאוכזב
"כן…"
"נו…?"
"אולי
אני עוד לא מוכנה!"
"טוב…"
"זה
מלחיץ נורא. מה יגידו? מה יחשבו? זה פתאום ממש לתת לאנשים שאני מכירה להכיר עולם
פנימי שלם שאני נמנעת בדרך כלל מלהוציא."
"טוב."
"ואם
הם יחשבו שאני כותבת ממש גרועה. איזה פאדיחה! מה הם יעשו? הם בטח ירגישו לא נעים
להגיד לי ואני ארגיש לא נעים כי אני ארגיש שהם מרגישים לא נעים ו… זה דיי באסה!"
"טוב."
"נו
מה? דיי! זה לא מתאים פשוט! חוצמזה, לא יהיה עכשיו לאף אחד כוח לשבת ולקרוא את כל
מה שכתבתי. למי יש זמן לשטויות האלה…?"
"אה…
אוקי."
"דיי!
זה פשוט לא מתאים!"
"אם
זה לא מתאים זה לא מתאים!"
"וזה
דיי נחמד לכתוב ככה לאנשים שאני לא מכירה…"
"אחלה"
"אולי
ביום מן הימים…"
"…"
"מה אחרים עושים?"
"אנ'לא יודע. תשאלי אותם..."
"אולי
רק למורה אני אשלח… היא נטרלית והיא לא חייבת לי כלום. היא תמיד יכולה להגיד לי -יופי
כל הכבוד- ובזאת יגמר הסיפור...."
"סבבה..."
"אולי
הבלונדה. היא תמיד אומרת לי את האמת..."
"מגניב..."
"זה
מלחיץ!"
"יאפ..."
"נראה...
אני עוד לא בטוחה... צריך לדבר על זה..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לייני