צריך לדבר על זה!

אחיינית שלי, בת החמש, ישבה אתמול מול החדשות והביטה בתמונתה של הילדה רוז שנשקפה אליה מבעד לטלויזיה. אימה ניסתה למשוך את תשומת ליבה כדי שלא תקשיב לדברים הנאמרים שם אבל היא התעקשה והמשיכה להסתכל. "אני יודעת שהיא נעלמה" היא אמרה לי בלחישה ועיניה לא עוזבות את מרקע הטלויזיה "אני רוצה שימצאו אותה ואולי היא תרצה להיות חברה שלי... היא נראית לי נחמדה..."

אנחנו שומעים מספיק זוועות. באמת שלא חסר לנו סיפורים מזוויעים בארץ ובעולם כולו, ובכל פעם מחדש אנחנו חייבים לקחת נשימה עמוקה, להעריך את מה שיש לנו (שפתאום נראה הרבה יותר טוב...) ולהמשיך הלאה. אבל אם יש משהו שמחרפן אותי, שיכול להוציא ממני אנרגיות הכי שליליות שיש, שיכול לעשות לי כ"כ רע בנשמה, זה התעללות בחסרי אונים: בעלי חיים וילדים!

כל עיתוני הבוקר היו מלאים בסיפורה של הילדה תכולת העיניים היפייפיה הזו. אין לי יותר מה להרחיב. הרי שום מילים לא יוכלו לתאר את הסיפור הזה בצורה שתתאים.

מה שאותי מטריד הבוקר ולא עוזב אותי כבר שעות, זה העובדה שקיימים אנשים כאלה בעולם.

אנשים שמסוגלים להתעלל בחסרי האונים האלה. אנשים שלוקחים לעצמם לידיים את הבחירה אם לקחת נשמה מן העולם או לא. וזה מטריד אותי שהם חלק מאיתנו. הם בני אדם בדיוק כמונו. תגידו "חסרי לב" או "לא אנושי"... תירצו או לא תירצו, הם בני אדם בדיוק כמוכם!!!! וזה מה שעושה את זה למזעזע אפילו יותר.

המתקשרת (חברה טובה שלי) פעם, באחת השיחות שלנו בנושא אנרגיות ונשמות, הסבירה שכולנו פה כדי ללמוד משהו ולהתפתח. זהו תפקידנו בעולם הארצי. היא דיברה על ההתעללות שהיא עברה בעצמה כילדה (סיפור מזוויע בפני עצמו...) והסבירה שבמשך שנים היא כעסה על המתעללים והייתה מלאת טינה ומרירות כלפיהם עד שהבינה שהם חלק ממנה. הם נשמות בדיוק כמוה ש"התנדבו" לעזור לה ללמוד את הלקח שלה ובעקבות זאת הם ירצו את עונשם עוד גילגולים רבים, שכן גם להם יש עוד הרבה ללמוד ולהתפתח.

אני לא יודעת במה אני מאמינה או לא אבל הערצתי את דרך ההסתכלות שלה. אם זה מה שגרם לה לעשות את הסולחה שלה בינה ובין עצמה ולהמשיך לחיות חיים טובים ומאושרים, מי אני שאגיד משהו בנידון?

והיום, שכבתי לי במיטה ממאנת לקום ולהמשיך את היום שלי כשבעולם הזה קיימים אנשים כמו הסבא \ אבא \ אימא של הילדה רוז, וחשבתי לי "אם מה שהמתקשרת אומרת זה נכון, האם יתכן שהנשמה הזו של הילדה רוז הייתה צריכה לעבור את כל הזוועה הזו כדי לגדול ולהתפתח ממנה?"

ואתם יודעים מה? אני לא יודעת מה נכון ומה לא נכון. ממזמן השלמתי עם זה שאני לא יודעת כלום בעולם הזה. אבל אין לי ספק שגם הפעם, חייבים להמשיך הלאה ולא לאבד תקווה שיש סיבה לכל הדברים האלה. ויש מספיק טוב בעולם שמכסה על הרע.

אם ננסה לחפש את הטוב בסיפור הזה, נדע שהילדה עם העיניים העצובות שעברה כ"כ הרבה סבל בכ"כ מעט שנים כבר לא בחיים הארציים הנוראים האלה. היא המשיכה הלאה ואולי נשמתה למדה את הלקח או מה שזה פאקינג לא יהיה שהיא הייתה צריכה ללמוד ובגילגול הבא (אם יש דבר כזה...) יהיו לה חיים טובים יותר.

ואם כבר בגילגולים עסקינן, אני בוחרת להאמין שהבני אדם ה... ה... רעים האלה (איזה מילה יכולה לתאר אותם?) יקבלו את העונש שלהם בדרך כזו או אחרת. ואני לא מדברת על עונש מוות (למרות שאני מודה שאפילו לי אישית בא לדאוג לזה) או מאסר עולם (למרות שאין ספק שזו הדרך הטובה ביותר שיש לנו בעולם הזה). אני מדברת על משהו גבוה בהרבה. כי חייב להיות משהו מעבר למה שאנחנו יודעים שידאג לנקום את נקמתה של הנשמה הרכה הזו.

לא קל לגרום לי להתרגז כ"כ. לא פשוט לגרום לי לאבד תקווה בטוב. אני טיפוס אופטימי מטיבעי ואני אוהבת את החיים. אבל אני מודה שכל הסיפור הזה עשה לי רע רע רע.

והאמונה הזו, זו הדרך היחידה שאני מסוגלת להמשיך ולחיות אחרי סיפורים כאלה ואפילו לחשוב על להביא בעצמי ילדים לעולם...

שימצאו כבר את הגופה ושנשמתה תקבל את השקט והשלווה שמגיעה לה.

ואתם יודעים מה? טוב שמדברים על זה.

צריך שאנשים ידעו שקיימים דברים כאלה. צריך לדבר על זה, והרבה!!!