לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

צריך לדבר על זה!


סקס, יחסים, פילוסופיה, אנשים. נדמה שאמרו כבר הכל על הכל אבל עדיין אנחנו לא מבינים. אולי הגיע הזמן שמישהו יגיד את הדברים בפרצוף? את האמת. בלי להחסיר כלום. אולי הגיע הזמן שנדבר על זה? החלטתי לכתוב ולהזמין אתכם לדבר על זה. בואו נדבר על זה. צריך לדבר על זה!

Avatarכינוי:  לייני

בת: 43

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

צריך לדבר על זה - סופו של מיסטר Y


כבר זמן רב עבר מאז קראתי ספר עלילתי שהצליח להשאיר עליי חותם שכזה.

אני חושבת שהאחרון היה "קוד דה-וינצ'י" ומעניין שמבחינת המבנה "סופו של מיסטר Y" דיי דומה.

גם פה יש עלילה ודמויות מרתקות מפרי דימיונה של הסופרת (סקרלט תומס). אך לאורך הסיפור מוסברים ומוזכרים דמויות ועובדות מוכרות (ומוכרות פחות) ומציאותיות לחלוטין בנושאי הפילוסופיה, פיזיקה, כימיה ועוד...

אני מודה שהקריאה בספר לא פשוטה. לא מעט הייתי צריכה לעצור ולחזור אחורה כדי להבין על מה בדיוק היא מדברת. אבל זה לחלוטין היה שווה. ספר מרתק ומעניין.


בכל אופן (המטרה שלי היא לא לכתוב "יומן קריאה"...), זה גרם לי לחשוב.

מה מציאות ומה דימיון? האם אנחנו חולמים את אלהים או שמה הוא חולם אותנו? האם אנחנו חיים בעולם של "מטריקס" או בכלל אין שום דבר מעבר למה שאנחנו יודעים? כל זאת ועוד (הרבה) שאלות שנשאלות במהלך הספר ע"י גיבורת הספר המשונה אריאל מאנטו.


אנחנו מסתובבים בעולם הזה כ"כ עסוקים בעצמנו. בוכים כי עזבו אותנו, שמחים כי קיבלנו מתנה או כסף והולכים בדרך הכביכול ברורה, לא ממש בטוחים מה המטרה ולאן נגיע בסוף. דבר אחד ברור, הגוף שלנו ביום מן הימים ימות.

אבל מה קורה לנשמה? האם זו אנרגיה שפשוט מתאדה לאוויר? האם היא מגיעה לשערי גן עדן \ גיהנום ונשארת שם לנצח (מה זה בכלל נצח?) או שמה היא מתגלגלת הלאה לתחנה הבאה ללמוד עוד משהו, לצמוח, להתפתח?

ובעצם, יכול להיות שאנחנו ניסויי מחשבה של איזה מישהו הרבה יותר גדול ומתוחכם מאיתנו שיושב איפשהוא מביט עלינו משועשע (ממש כמו שאנחנו יושבים מול "האח הגדול") ורושם הערות בפנקס העבה שלו.


תחשבו מה היה קורה אילו מדען גאוני היה מצליח לפצח את התעלומה והיה יכול להוכיח לכולנו ש... בואו נגיד, שגילגול נשמות קיים ואכן, הנשמה שלנו מגיעה אל כדור הארץ ללמוד משהו ולהתפתח עוד כדי לעלות בדרגה ולטהר את עצמה כדי לתרום לעולם עוד משהו ושמה שמחזיק את הכל זה אנרגיה. (או משהו כזה...) אוקי, אמרנו.

אתם יכולים בכלל לקלוט מה זה יעשה בעולם? מה זה יעשה לדתות, לאמונות, לכלכלה... מה זה יעשה לך?


יכול להיות שהכל שטויות במיץ עגבניות....

אבל תחשבו על זה... תשתעשעו עם זה.... תשחררו קצת את הרסן שאתם אוחזים בו. צריך לדבר על זה.


נכתב על ידי לייני , 1/11/2008 11:16   בקטגוריות בלבלות, סיפרותי, התפלספות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרזנטציה שנה א' (יוני 08)


הולכת בין עצים גבוהים, ומרחוק רואה שמיים ושדות

מעלי טיפות יורדות, מרגישה אותן זולגות

אני רואה דממה, אני שומעת חשיכה,

מגששת בידיי קדימה להמשיך בהליכה

ממול שביל עפר צהוב אך האופק כה רחוק

אני רואה ילדה קטנה מנופפת לי בחיוך מתוק.

"מי את ילדה קטנה? למי את מחכה?

דומה למלאך קטן. את מוכרת לי נורא."


והילדה, לה סיפורים, מעשיות ודימיונות אין ספור

בעיניה אני רואה את החופש ואין לה שום מעצור

היא רוקדת לעצמה, היא שרה היא שמחה

היא אוהבת, היא שונאת, היא מחבקת ובוכה

היא חופשיה כמו הרוח, היא קלה כמו נוצה

ואני איתה נסחפת בקפיצה אל תוך המחילה


הנפילה כה ארוכה, או אולי איטית, לא בטוחה...

והילדה צוחקת, מתגלגלת, מניעה היא את גופה

"לרקוד על סוס, על סוס לבן אל המרחק" היא שרה בצעקה

"לרקוד בשלל צבעי הקשת אל הזריחה והפריחה"

אני לוגמת את קולה ועוצמת את עיני

איך היא שרה בקולה העדין את תפילותיי.


ארנב ורוד עומד בפתח מסדרון ארוך לבן

בידו רק מחוגים, בלי שעון ובלי זמן

את האחד מפנה למעלה לשמיים שהפכו פתאום סגולים

והשני מפנה לדלת מזהב עליה כתוב "דלת הקסמים".

והילדה, ללא תמיהה, מדלגת בקלילות היא לעברה

"חכי לי רגע" אני צועקת, אך תוך שניות היא נעלמה


"אל תוך הדלת" אומר הארנב "אם תכנסי רק אז תדעי"

"מה אדע?" אני שואלת "או... את זה את תגלי..."

עומדת שם לבד. לאן כולם פתאום רצים?

הילדה שם כבר בחוץ, או שבעצם, זה בפנים...?

הלב דופק, הגוף רטוב, הכל סובב סביבי בעיגולים

זה הכדור האדום או הכחול עכשיו, תחליטי! אני שומעת קול בבפנים


האם "לדעת" זהו צורך, זהו חשק או רצון?

האם לגלות שיש מעבר זה נחוץ? ומה נכון?

האם ללא הידיעה הכל שקר וכזב ואין בכלום אמת?

האם להכנס עמוק פנימה זוהי זכות או שטימטום ללא חת?

הנה אני כאן אל מול הדלת יודעת שזה עכשיו או לעולם

יודעת שהסקרנות והכמיהה לא תרשה לי להשאר מאחורה עם כולם

אז העזתי.


פוקחת עיניים. גן גדול ירוק ונוצץ נגלה אל מול עיני

הפרחים פורחים מן השמיים ופירות אדומים צומחים מתחת לרגליי

זחל חולמני יושב על פטריה ומעשן לו ג'ויינט שמנמן

הוא מספר לי איך זה לחיות בעולם בו אין מחסום והכל ניתן

"עולם בו אלהים שלך. הוא כל דבר שתרצי ותאמיני

כל שם שתתני יהיה מותר, כל בחירה שתבחרי גם בלי שתביני.

אבל הקאצ'" הוא לי אומר "שזה לא כ"כ פשוט

אך לך ניתנה באהבה מתנת ההזדמנות."


האדמה רועדת מתחתיי, אך אין לאן לברוח

היא עוד תבלע אותי עמוק, אני פתאום רוצה לשכוח

פרצופים ומעשים, מחשבות וריגושים

עולים כמו גאות לגן, אותי הם מציפים

אני דוחפת בידיים, אני טובעת בדמעות

עוד רגע אני מוותרת ולא איכפת לי התוצאות

אז שיחררתי.


פתאום, בשמלה תכולה, עומדת שם אל מול שדה חיטה

נעלם הגן ההפוך, נעלמו הזחל והמים, נעלמה הפיטריה

הולכת יחפה על האדמה והיא רטובה וקרירה

ומאחוריי קולות של צחוק, הקולות של הילדה

"תשירי איתי" היא אומרת ומקפצת בקלילות

"אני לא מכירה את המילים" אני אומרת בביישנות

"אין מילים, אין מנגינה, אין חוקים או מצווה

אין חובה, אין רשות, יש רק בחירה והזדמנות.

את לא צריכה לדעת כלום, את לא חייבת להאמין

את יכולה פשוט להיות ואין צורך להבין"


דממה. חשיכה.

רק הירח מאיר מעל באור חלוש

כוכב זהוב מנצנץ מרחוק ברחוב האפל והתלוש

אני תלויה בחוט כסוף בין שמיים לאדמה

אין לי כנפיים או סולם אבל, משהו מחזיק אותי בטוחה

אני לא יודעת שום דבר, אני כבר לא בטוחה מה נשאר

אני לא יודעת במה מאמינה ומה סתם בדיה של העבר


שואפת עוד שאיפה אחת אחרונה של ארץ הפלאות

היא בתוכי עכשיו, אולי תמיד הייתה, ועד לפעם הבאה להתראות

ניתק החוט ואני עפה שוחה בשמיים ובליבי לוחש הסוד

עוד יש בי תהיות לפעמים, תמיד התרגשות וגם כמיהה לעוד.

הילדה ואני רוקדות יחד במחול של ניסים ונפלאות.

יד ביד, ריקוד שלנו, אני כבר לא פוחדת לבד להיות.


נכתב על ידי לייני , 1/8/2008 18:55   בקטגוריות סיפרותי, לימודים, קטעים מכתב ידי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התחלה - כמה קטעים...


הכל כבר נעשה, על הכל כבר דובר.
תסריטים, שירים וכל המנגינות כבר מישהו יצר.
ואיפה נשאר לי להיות מקורית?
איך אהיה יחודית?

את הכל כבר ניתחו, אהבה או שינאה,
קסם, פנטזיה, אמת, מלחמה.
מה לא אמרו? מה לא גילו?
איך אהיה יחודית?

מנסה לכתוב, מנסה להלחין,
הכל נשמע לי רק בסדר. סביר.
כבר עשו, כבר דיברו, כבר אמרו, כבר כתבו.
איך אהיה יחודית???

כל הצבעים, כל הגוונים,
כל המילים, אפילו אנשים.
למצוא חדשים, מיוחדים, אחרים.
רוצה להיות יחודית!


תספרי עד שלוש

תספרי עד שלוש, תספרי לבדך
תעצמי ת'עיניים, תיהי עם עצמך.
תנשמי לכאב, תנשמי לחיוך, תפקחי ת'עיניים. ובום!
מים מביוב, אוכל רקוב כמה עוד זבל אפשר לבלוע שוב?
תעמדי על הראש, תשכבי כמו תינוק ותוציאי קולות של ציפור.

תספרי עד שלוש, תספרי עד חמש ועכשיו תספרי גם הפוך.
תקבלי את עצמך, תקבלי אחרים תקבלי ת'צואה של הגוף.
תאמיני בי, תאמיני באל תאמיני רק ביקום
שום דבר לא קיים, והכל מטומטם
אף אחד לא יודע פה כלום.

תתייחסי לנפש, תקשיבי לגוף ולנשמה
החיים הם בעצם קרקס של מודעות נכונה.



כלום

חשוב על ציפור, חשוב על אתרוג
חשוב על איש אותו תדע לאהוב
חשוב על אולי
חשוב על בלי דיי
חשוב וזכור את הכל.

אולי זה קיים
אולי זה לא סתם
אולי זה גורל וייקום.

חשוב גם עליי,
חשוב על פניי
אתה בעצם לא יודע פה כלום!



להשאר לבד

מעבר לחלון ציפור מצייצת,
פרחים צומחים והשמש דועכת.
הלב מעקב את כל הדמעות
שזולגות וזולגות וזולגות...

שבע או שמונה, זה לא מאוחר
אם לא אקום יהיה כבר מחר
שבע או שמונה, זה נסיון אחרון
שלי לסובב את השעון.

להשאר כאן לבד זה לא מפלצתי
להשאר עם עצמי זה כבר אפשרי
להביט בתקרה, לכסות ת'מראה
ולבהות ולבהות ולבהות


נכתב על ידי לייני , 28/8/2007 17:45   בקטגוריות סיפרותי, קטעים מכתב ידי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , סטודנטים , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללייני אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לייני ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)