צריך לדבר על זה!

כששנינו יחד

כששנינו יחד היקום כולו מתאסף ליצור קסם באוויר של אהבה

כששנינו יחד הטבע מתלבש, בצבעים מנגינות ולהבה

עיניים מביטות עלינו, מסביבנו אור לבן

נבט גם בלי מים מתחיל לפרוח לו בגן

והירח והשמש במופע שקיעה מרהיב

במיוחד לכבודנו גם אלוהים עצמו מגיב

וציפור קטנה עם מקור טורכיז מתקרבת בריחוף

מרקדת לה בין פרחים ציבעוניים, מכל אחד מוצצת צוף

בחיוך נסתר היא מזמרת כשידך בידי נוגעת

מחכה בסבלנות שנבין, את מה שהיא כבר מזמן יודעת…

לא להרגיש

לאן מועדות פנינו, יד ביד בשביל החם

לאן פונות דרכנו, צועקות אל כאב ישן

תפילה של שקט, אור בוהק

כלב עזוב ליד נר שעדיין דולק

מרגישה את פעימות מחשבותיך לידי

מרגישה בטוחה כשאתה כאן לצידי

ברכיים חלשות אל מול התחושות

מכווצים בתוך עצמנו, מנסים באפילה לראות

עכשיו לא להרגיש! לא להכנע!

יש משהו אחר שמחכה לנו מעבר לפינה

משהו גדול, משהו יותר, משהו מיוחד

לשנינו ביחד ולכל אחד בנפרד.

;לב

אני מרגישה את הלב, הוא פועם חזק

אני מרגישה את החזה, הוא פתאום ענק

אני מרגישה כל פעימה כמו צעדים של פיל גדול

אני מרגישה שאני יכולה לעשות פתאום הכל.

;סוד שמור

אתה שוכב מעלי, אתה בתוכי

הלב פועם, מרגיש אותך איתי

אנחנו שניים שלכמה רגעים הם אחד

אנחנו שני חצאים שיוצרים לב אחד

וזה יפה, זה מדהים וקסום ונפלא

וגם הרגש הומה ואני שם איתך

אבל בבוקר כבר לא אהיה לצידך

מיטתך תשאר ריקה ואני אהיה רחוקה

לא יודעת אם אשוב לראותך.

הלבנה ממרחקים מחייכת

סוד שמור היא מכילה

משהו שאתה ואני לא נדע. איפה היא, האהבה.

אתה שוכב מעלי, אתה בתוכי

הלב פועם, מרגיש אותך איתי

עוד נשיקה מגניבה אולי אחרונה

אולי ראשונה, עצובה או שמחה?

סוד שמור הלבנה מכילה… גלי לי גלי לי לבנה.

אנחנו שניים שלכמה רגעים הם אחד

אנחנו שני חצאים שיוצרים לב אחד

אתמול בבוקר, במהלך דיון ניתוח מקרה בסטאז' עלה נושא הזוגיות על הפרק.

המבוגרות שבקבוצה החלו מבקרות את הצעירים של היום "הם בורחים ממחויבות. מפחדים לקחת אחריות על החיים שלהם." אמרה אחת "הם מחכים שנים כדי להתמסד ואח"כ מתפלאים שהם נשארים לבד" אומרת אחרת. ואני יושבת שם, מרגישה צורך להגן על בני הדור שלי, ומוצאת את עצמי בעיצומו של ויכוח סוער על מה יותר חכם, להתחתן בגיל צעיר או בגיל מבוגר יותר? "הדור של היום שואל יותר שאלות. מטפל בעצמו. מתפתח יותר" מציגה בחורה צעירה טענה "כן בטח" עונה לה המבוגרת "כי כל אחד הופך למטופל היום. כל דבר הופך לביג דיל. פעם ללכת לפסיכולוג היה בושה וחריג. היום מי שלא מטופל נחשב חריג ולא בסדר". ופתאום השתתקתי. הקשבתי לשיחה הקולחת והרצינות שבה היא התנהלה ופתאום קלטתי "הם לא יבינו. הם לא יכולים להבין. בני האדם כל כך סגורים בתוך מערכת האמונות שעל פיהן הם גדלו שהם פשוט לא מסוגלים לפתוח את הראש ולקבל שדברים משתנים, דברים מתפתחים. ואולי דווקא זה לטובה.

אז נכון, החבר'ה הצעירים היום מתחתנים הרבה יותר מאוחר מפעם. נכון, הם מביאים ילדים הרבה יותר מאוחר, הם מטפלים יותר בנפש, נוסעים יותר לארצות רחוקות ומחפשים אחר תשובות שמובילות ליותר שאלות (וחוזר חלילה). אבל החבר'ה הצעירים של היום גם בוגרים יותר, בשלים יותר, מפותחים יותר.

ואני לא אומרת שזה טוב יותר או רע. אני רק מציגה את העובדות.

אני מכירה גבר בשנות השלושים שלו. נשוי לאישה מקסימה ואבא לילדים חכמים ומדהימים. לכאורה, מצב אידיאלי. לא? אז זהו, שלא. הבחור לא מרוצה מכלום. הוא שונא את העבודה שהוא תקוע בה, הוא רוצה ללמוד משהו אחר, אולי אפילו לפתוח איזה עסק עצמאי. אבל עכשיו לעצור הכל ולהגשים את עצמו נראה לו כמו חלום. כל הדברים שהיה רוצה לעשות עם עצמו רחוקים ממנו והלאה כי יש לו משפחה לפרנס. הוא מתוסכל. הוא מורד, הזוגיות מושפעת מזה ויש תחושה שהדרך למטה כבר סלולה. הוא משלים עם "מר גורלו".

לעומתו, אני מכירה גבר אחר, באותו הגיל בדיוק כמו הנשוי. רק שזה רווק, חי בדירה קטנה במרכז תל אביב לבדו וקורע את התחת שלו כדי להגשים את החלום הכי גדול שלו. הוא עובד קשה ומקדיש את חייו לחלום. בין השאר, הוא הולך לסדנאות ומטופל באופן קבוע כדי להמשיך ולהתפתח, הוא מכיר בחורות ומחפש ריגושים. הוא מרגיש טוב עם החיים שלו, הוא מרוצה ואפשר אפילו להעיז ולומר, מאושר. הוא חיי את הרגע. כרגע.

זה לא שהרווקים בני הדור הזה לא רוצים זוגיות (ואני כמובן מדברת על הרוב, תמיד יש יוצאים מן הכלל). כולנו חולמים על משפחה, על זוגיות, על רומנטיקה אפילו. אבל כולנו גם מבינים ש"לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה" לא באמת קיים כמו באגדות. גם אם תתעלמו מעיתונים וחדשות, קשה יהיה לפספס כמה המצב אחר ממש שדמיינו כילדים. המצב ביטחוני, הכלכלי, הנפשי... מה לא? אבל לא על זה רציתי לדבר, אם כי זה קשור בקשר ישיר מאוד לנושא ולא חסר מה להרחיב פה.

אנשים חיו, במשך שנים, בשביל לשרוד. אני לא יודעת אם איי פעם הם ידעו שאפשר גם אחרת.

והנה היום, בעידן הרוח החדש, הם מבינים שכוח הבחירה בידם. הם פתאום רואים אפשרויות חדשות אל נגד עינייהם ואנשים יותר ויותר בוחרים לחיות מתוך בחירה. יותר ויותר אנשים מטפלים באמונות ובדפוסי התנהגות ישנים שחוסמים את דרכם להגשמת עצמם. יותר ויותר צעירים בוחרים להתמקד ולהאמין בעצמם קודם כל, להתפתח ולגדול קודם כל, הרבה לפני שהם יכנסו למערכת יחסים בה צריך לדעת לתת ולקבל.

יותר ויותר נשים בוחרות ללכת בדרך שונה מזו שהוכתבה להן בילדותן. הן בוחרות להכיר את עצמן, את הנשיות, את המיניות, את החלומות והתקוות שלהן לפני שהן יכנסו למערכת זוגית והרבה הרבה לפני שהן יביאו ילד לעולם ויקדישו לו את חייהן. הן מעזות לפתח קריירה, להיות עצמאיות. לדאוג קודם כל לעצמן.

יותר ויותר גברים מבינים את כובד ההחלטה לבנות משפחה. הם מבינים שזוגיות זה משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן. שילדים זו אחריות שאם עושים את זה מבחירה יכול להיות דבר מופלא ואם לא בשלים מספיק זה יכול להיות סיוט. הם לוקחים את הזמן להגשים את החלומות שלהם ולמה לא בעצם? להם אין שעון ביולוגי שמתקתק...

אז מה אני אומרת פה בעצם? דברים השתנו, בסדר. לא חידשתי פה הרבה.

אבל מה שהכי חשוב, זה להבין מאיפה זה בא... וזה בא מהמציאות הקיימת.

המציאות היא שאחוזי הגירושים קפצו לשמיים בשנים האחרונות, ואנחנו מדברים על רוב דיי גדול של הדור המבוגר יותר. המציאות היא שיש כ"כ הרבה ילדים בלי אבא או אמא או שניהם. המציאות היא שנשים היום מודעות יותר לערכן וגברים לא קופצים כ"כ מהר למקומות שהם לא בשלים או בוגרים דיים להיות בהם.

מה חשבתם? שתוכלו לספר לנו על הנסיך וסינדרלה בלילה ובבוקר לבשר לנו שאבא ואמא נפרדים לזמן מה? חשבתם שתוכלו ללמד אותנו על הקשבה ורגע אח"כ לצרוח? חשבתם שרק לכם הבטיחו יונה עם עלה של זית ושמונה עשר שנה אח"כ שלחו אתכם לצבא לאבד את התמימות?

עדיף היה להנשא מתוך שידוך? להתחתן בתוך המשפחה או להביא ילדים בגיל 16? ובכלל, מה זה משנה בכלל? המציאות היא כזאת. וכולנו צריכים להתחיל לפתוח את הראש ולהתרגל לשינויים שקרו פה במאה האחרונה. אי אפשר להאשים את הדור הצעיר יותר או המבוגר. אי אפשר לשפוט מה היה טוב יותר ומה היה פחות. זה מה יש. וצריך לדבר על זה!

סקס. צריך לדבר על זה.

וזה לא שאני אומרת שאף אחד מעולם לא דיבר על זה. אומרים שזה הנושא הכי מבוקש בכל מנועי החיפוש באינטרנט ואין ספק שזו גם דרך השיווק הידועה מכולן. אבל לאחרונה קלטתי כמה מעט באמת מדברים על זה. על מה שבאמת קורה בחדר המיטות מעבר למה שמצטייר יפייפה וקסום בסרטים (או בפורנו?!).

רק בשנה האחרונה הבנתי כמה סקס הפך לטכני בעיניים שלי ושל בנות רבות. "הוא נוגע ככה, אני עושה ככה... ועכשיו אני אמורה לגמור..." הכל טכני. הכל ביצועים. הכל חסר רגישות וחסר חיבור אמיתי.

אומרים שנשים מחברות סקס ישר לרגש. אני חושבת שהתבלבלו. התכוונו לאינטימיות. לא לסקס. כי סקס, במובן הפיסי של המילה, כבר ממזמן לא קשור לאהבה בהכרח. כבר ממזמן...

הבלונדינית תמיד אומרת שגברים שטובים במיטה זה מצרך נדיר. "רוב הגברים עסוקים בעצמם ובאורגזמה שלהם. הם גומרים תוך שלוש דקות, הם נוגעים דקה בחזה, שתי ליקוקים שם למטה והם בטוחים שהם מזה טובים. פלא שנשים מזייפות???" אני עניתי בטענה שזה לא הגברים, זה בטח הנשים. הרי אנחנו תמיד חסרות ביטחון עם הגוף שלנו, אנחנו עסוקות בניתוחים ומחשבות "מה הוא חושב ומה הוא אומר?". אנחנו מפחדות לגלות מה טוב לנו במיטה ומה לא. שלא לדבר על הפחד האינסופי שלנו מהטרדה מינית אם לא עברנו כבר אחת כזו בחיים.

זה החינוך, זה הדת, זה האמהות שלנו, זה האבות... באמת, אפשר למלא דו"ח שלם של אשמות אבל בואו נהיה דוגריים פעם אחת: זה כולנו! גם הגברים, גם הנשים, גם האמהות, האבות והחברים. כולם אשמים!

יופי. אז מצאנו אשמים. עכשיו, מה שיותר מעניין, זה מה עושים? כי בואו נסכים על דבר אחד. אם אנחנו כבר עושים סקס. אנחנו רוצים להנות!

 

תחילה, אני רוצה לפנות לגברים שבחבורה, הגיע הזמן שתרדו מהעץ הגבוה שעליתם עליו ותקעתם דגל שכבר מזמן נראה מגוחך לגילכם! הגיע הזמן שתשנו את החשיבה שלכם. תבינו שכל אישה זה משהו אחר. גם פיסית, גם נפשית. כל אחת אוהבת משהו אחר, כל אחת מתחרמנת ממשהו אחר אבל מה שמשותף לכולנו זה שגם אנחנו רוצות לגמור!!! ומה לעשות, לנו לוקח יותר זמן. צריך להשקיע יותר, להתרכז בנו יותר מאשר בעצמך... להנות מהדרך ולא רק מהמטרה.

קצת נמאס לשמוע ש"עם קונדום אתה פחות מרגיש". תאמין לי שגם לנו זה יותר כיף בלי. אבל מה לעשות שאנחנו לא יכולות לדעת איפה תקעת את החבר שלך פעם אחרונה? מה לעשות שאנחנו עוד לא בשלות להיריון ובטח שלא להפלה? תתמודד! ואם זה אחרי כמה זמן זה יהיה מספיק רציני, נדבר על זה.

עוד יותר נמאס לשמוע ש"כואב לך הביצים כי לא גמרת". בחיית. אנחנו כבר לא קונות את זה. צא מזה. אם ממש כואב, לך לחברה הכי טובה שלך, יד ימין.

תפסיקו עם כל הקלישאות האלה שלכם. אתם רק מורידים לנו את החשק. מספיק! תתחילו להתרכז באיך אתם הופכים למאהבים טובים יותר. תשקיעו זמן בחיפוש אחר נקודות חשובות אצלנו, תלמדו מה נכון לאישה שאתם איתה ותאמינו לי, סקס עם אישה מסופקת, הרבה יותר טוב.

גבר שהאישה שאיתו מסופקת במיטה (וכמה שיותר הרי זה משובח) זה גבר שטוב במיטה. נקודה.

ועיצה קטנה מכמה נשים מסופקות... לכו תלמדו טנטרה!

 

ולכן הנשים, אני חושבת שבאמת כתבו כבר הכל. אני לא אחדש לכן אם ארשום את כל הדברים המוכרים: תלמדו מה טוב לכן ומה לא. לכו תגעו בעצמכן או קחו את הזמן במיטה בקצב שלכן. אל תזדרזו או תכעסו על עצמכן כי זה לוקח לכן יותר זמן מלו. ובשם הגדול מכולם, תפסיקי לזייף!!! אם הוא לא יודע מה הוא עושה שיאכל את עצמו. אל תתני לו את הטפיחה על השכם על ביצועים גרועים.

אין שום דבר לא בסדר איתך. תאמיני לי. את מושלמת בדיוק כפי שאת.

אני האמנתי שנים שאולי אני מחסרות המזל בלי נקודת הג'י. יש את אלה שזכו בנקודה כזו, כיף להן. ורק לי אין אחת כזו. כמה שחיפשתי לא מצאתי. לא גמרתי מחדירה. שלא לדבר שגם ממגע של גבר לא היה קל לי לגמור (פלא? הם תמיד חושבים שליטוף איפשהו שם למטה זה הקטע.) והנה, עובדה שכשהגיע גבר שידע להיות קשוב לי, נתן לי את הזמן ואני לקחתי אותו והייתי רגועה, הגיעה גם הגיעה האורגזמה המיוחלת. והיה שווה לחכות לה.

 

הגיע הזמן להפריח איזה כמה שמועות. סקס זה לא דבר מלוכלך. סקס זה לא בהכרח אהבה. סקס זה לא בהכרח רק משהו שגברים רוצים וכל עוד שני הצדדים מרוצים, סקס יכול להיות מה שתבחרו שזה יהיה.

והכי חשוב, אם אתם לא בטוחים, לא יודעים, או סתם תוהים, תשאלו. תקראו, תחקרו. צריך לדבר על זה!

אני שוכבת לי במיטה כל לילה לפני השינה וחושבת על ההוא עם עיני התכלת. כאילו התקשרתי לאיזה מוקד טלפוני של הזמנות, כמו שמזמינים פיצה, ככה הזמנתי אותו אל חיי והוא הגיע בדיוק מושלם של כל בקשה.

יש לו עיניים תכולות. ובכוונה אני לא אומרת כחולות כי הצבע שלהן הוא משהו מיוחד במינו. מן כחול-תכלת כזה שאת יכולה לשקוע בו ולשכוח לגמרי מי את ומה את. יש לו "בייבי פייס" מתוקות וגומות חן גדולות שקשה לפספס. גוף חטוב (קצת כרס קטנה אבל זה כזה חמוד עליו...) ובואו נודה בזה, הוא פשוט חתיך הורס. בחור חכם, עובד בהיי טייק ומרוויח לא רע. מדגמן פה ושם (כן, בטוח ראיתם אותו) מבוגר ממני בכמה שנים. לא יותר מדי או פחות מדי. גר לבדו בדירה קסומה קרוב למרכז. "מושלם"!

אז מה בכל זאת הבעיה? זה לא תנוכי האוזניים או הידיים וזה גם לא שהוא אדיוט, "זיין" או לא אינטלגנט. הכימיה פשוט לא תואמת.

נשמע מטומטם? כולן אומרות לי "לכי על זה! מה זה השטויות האלה?" וגם אני לפני כמה שנים לא הייתי חושבת פעמיים והייתי מפעילה כל קסם אפשרי כדי שהבחור ישאר בחייקי לכמה שיותר זמן. (אולי אפילו לתמיד...?!)

אבל היום, לא יודעת... בא לי משהו שהוא מעבר לפנים יפות. בא לי כימיה מטורפת. בא לי שיחות אל תוך הלילה על דברים חשובים ועל דברים מטומטים לגמרי. בא לי צחוקים ללא הפסקה ורצינות אימתנית, בא לי להרגיש שזה "זה" והנה ה"חצי השני" שלי עומד פה לנגד עיני. בא לי משהו אמיתי. משהו כנה, משהו.... משהו.

הבלונדינית אומרת שאין דבר כזה. היא אומרת שאהבה אמיתית, זו שאנחנו רואים כל יום בטלויזיה לא קיימת כבר. אולי היא הייתה קיימת פעם, אבל היום שכחו מה היא באמת מייצגת.

ברור שגם באהבה הכי גדולה צריך לעבוד קשה על מערכת היחסים. לא סתם אמרו "גברים ממאדים נשים מנוגה" אנחנו כ"כ שונים שלפעמים אני תוהה איך לעזזאל אנחנו אמורים להסתדר בלי הוראות הפעלה. אנחנו כ"כ בטוחים שהבן זוג שלנו קורא את המחשבות שלנו. אנחנו משוכנעים שאנחנו יודעים מה טוב לו כי אנחנו יודעים מה טוב לנו (או לפחות חושבים שאנחנו יודעים) כשבעצם אם נסתכל לעומקו של עיניין אנחנו לא יודעים כ-ל-ו-ם! המוח שלנו פשוט בנוי אחרת. ובשביל לבנות מערכת יחסים בריאה אנחנו חייבים קודם כל להכיר את עצמנו ולהיות מודעים למי שאנחנו ואח"כ להכנס למערכת יחסים עם המון סובלנות והבנה שבן זוגנו הוא אדם אחר לגמרי עם תפיסת עולם משלו וצרכים אחרים מאיתנו.

ובכלל, אני חייבת לשאול את עצמי, מה הלחץ הזה למערכות יחסים???

רוב החברות שלי מגילאי 25 ועד 35 רווקות ומבסוטות מהחיים. אבל תשעים ושבע אחוז מהן מתות לבן זוג לצידן. מחכות לאביר על הסוס הלבן שיבוא ויסחוף אותן אל תוך אגדה קסומה בארמון גדול. הן ידברו על זה, ינשמו את זה ויעשו כל מה שצריך, לפי הספר, כדי למצוא את ה"חצי השני" שלכן. הכל חוץ מאשר לטפל בעצמן ולהבין מאיפה הצורך האימתני הזה לזוגיות? מה הן חושבות שהזוגיות תמלא להן? מה הן מצפות מהאביר הזה? והאם הן מוכנות להכיר בכך שרוב החלומות האלה לא יתגשמו בדרך החולמנית שלהן?

כל הבחורות הנשואות האלה שאומרות "כשהכרתי אותו פשוט ידעתי שזה-זה. ידעתי שזהו." והיום הן בטיפול זוגי, גרושות או רווקות.... האם הרצון הוא זה שאמר להן זה "זה" או כוח נסתר ואגדי שחיבר בין שתי נשמות שנועדו לחיות ביחד לנצח???

חוצמזה, אתם יודעים כמה פעמים אני חשבתי שזה "זה"? וכנראה שזה היה. אם "זה" נחשב עוד פלירט של קייץ...

והנה, עם הבחור עם עיני התכלת, הכל ברור והנשק מוכן לשליפה. יש עניין משני הצדדים, הוא הזמין אותי אליו ויש לנו גוווווול. אבל.... רגע! איך זה שפתאום אני כבר לא נלהבת כ"כ מעיני התכלת שלו? איך זה שפתאום הפכתי לפלצנית כזאת שאומרת שה"יופי הוא לא הכל". בטח שהוא הכל! עם פרצוף כזה... אח... והנה עומד מולי גבר שחסר לו רק דבר אחד... רק אחד (לפחות ממה שאני מכירה אותו עד פה) וזה הכימיה.... אז מה הבעיה היא שלי להעלים עין גם הפעם ולראות לאן המים זורמים?!

וזה לא שאין כימיה בכלל. יש דיבורים ויש צחוקים. יצא לנו כבר לבלות יחד עם חברים משותפים. אבל... אין את ה"קליק" הזה ששומעים אותו כ"כ טוב כשהוא שם והוא חסר לי. ה"קליק" הזה ששובר את הקרח ואת כל החומות שאנחנו בונים בסביבה שאנחנו לא מרגישים בה מספיק נוח, ה"קליק" הזה שפותח את המרוץ אל ההיכרות הזו בין שני אנשים, ה"קליק" שמשחרר שריר שנתפס. או אולי קנאק...?! אתם מבינים על מה אני מדברת????

וגם אני בעבר, כמו רוב הבחורות, התאהבתי בקלות ו"נפלתי" מגברים שסחפו אותי. גם אני הייתי בטוחה שהנה, זו אהבה וזה "זה" והגבר הזה הוא הגבר שלי ואין מתאים ממנו בעולם למישהי כמוני. גם אני נסחפתי לתוך הרומנטיקה כשהלכנו יד ביד על חוף הים וכשהוא אמר מילים יפות וגם אני נסחפתי לתוך המלו-דרמות כשזה נגמר. גם אני חשבתי שלעולם לא אצליח להתגבר עליו וגם אני שאלתי את עצמי חודשים או שנים אח"כ "מה לעזזאל מצאתי בו?!"

האם אני בכלל מוכנה לזוגיות? האם אני בשלה לזה? האם איי פעם אתה באמת בשל או שצריך פשוט לקפוץ למים?

לא. באמת. שמישהו יסביר לי.

אני לא מבינה. למי יש תשובה?

מה הקטע של כולם עם האהבה?

מכירה אהבה של הורים או אחים.

באמת מבינה גם בין חברים.

אבל זאתי שעליה כולם מדברים... אני לא מבינה. והם?

זה אמור להתפוצץ ולרגש ולחדש?

זה אמור להיות זורם ורגוע כאילו אתה חולם?

אתה אמור לדעת שזה זה או לא להבין?

אתה אמור לרקוד כשזה מגיע או להקצין?

לא. באמת. אני לא מבינה.

תסבירו לי מההתחלה על האהבה.

שיהיה באהבה.