כבר
זמן רב עבר מאז קראתי ספר עלילתי שהצליח להשאיר עליי חותם שכזה.
אני חושבת שהאחרון היה
"קוד דה-וינצ'י" ומעניין שמבחינת המבנה "סופו של מיסטר Y" דיי דומה.
גם
פה יש עלילה ודמויות מרתקות מפרי דימיונה של הסופרת (סקרלט תומס). אך לאורך הסיפור
מוסברים ומוזכרים דמויות ועובדות מוכרות (ומוכרות פחות) ומציאותיות לחלוטין בנושאי
הפילוסופיה, פיזיקה, כימיה ועוד...
אני מודה שהקריאה בספר לא פשוטה. לא מעט הייתי
צריכה לעצור ולחזור אחורה כדי להבין על מה בדיוק היא מדברת. אבל זה לחלוטין היה שווה.
ספר מרתק ומעניין.
בכל
אופן (המטרה שלי היא לא לכתוב "יומן קריאה"...), זה גרם לי לחשוב.
מה
מציאות ומה דימיון? האם אנחנו חולמים את אלהים או שמה הוא חולם אותנו? האם אנחנו
חיים בעולם של "מטריקס" או בכלל אין שום דבר מעבר למה שאנחנו יודעים? כל
זאת ועוד (הרבה) שאלות שנשאלות במהלך הספר ע"י גיבורת הספר המשונה אריאל מאנטו.
אנחנו
מסתובבים בעולם הזה כ"כ עסוקים בעצמנו. בוכים כי עזבו אותנו, שמחים כי קיבלנו
מתנה או כסף והולכים בדרך הכביכול ברורה, לא ממש בטוחים מה המטרה ולאן נגיע בסוף.
דבר אחד ברור, הגוף שלנו ביום מן הימים ימות.
אבל מה קורה לנשמה? האם זו אנרגיה
שפשוט מתאדה לאוויר? האם היא מגיעה לשערי גן עדן \ גיהנום ונשארת שם לנצח (מה זה
בכלל נצח?) או שמה היא מתגלגלת הלאה לתחנה הבאה ללמוד עוד משהו, לצמוח, להתפתח?
ובעצם,
יכול להיות שאנחנו ניסויי מחשבה של איזה מישהו הרבה יותר גדול ומתוחכם מאיתנו
שיושב איפשהוא מביט עלינו משועשע (ממש כמו שאנחנו יושבים מול "האח
הגדול") ורושם הערות בפנקס העבה שלו.
תחשבו
מה היה קורה אילו מדען גאוני היה מצליח לפצח את התעלומה והיה יכול להוכיח לכולנו
ש... בואו נגיד, שגילגול נשמות קיים ואכן, הנשמה שלנו מגיעה אל כדור הארץ ללמוד
משהו ולהתפתח עוד כדי לעלות בדרגה ולטהר את עצמה כדי לתרום לעולם עוד משהו ושמה
שמחזיק את הכל זה אנרגיה. (או משהו כזה...) אוקי, אמרנו.
אתם
יכולים בכלל לקלוט מה זה יעשה בעולם? מה זה יעשה לדתות, לאמונות, לכלכלה... מה זה
יעשה לך?
יכול
להיות שהכל שטויות במיץ עגבניות....
אבל
תחשבו על זה... תשתעשעו עם זה.... תשחררו קצת את הרסן שאתם אוחזים בו. צריך לדבר על זה.