צריך לדבר על זה!

כששנינו יחד

כששנינו יחד היקום כולו מתאסף ליצור קסם באוויר של אהבה

כששנינו יחד הטבע מתלבש, בצבעים מנגינות ולהבה

עיניים מביטות עלינו, מסביבנו אור לבן

נבט גם בלי מים מתחיל לפרוח לו בגן

והירח והשמש במופע שקיעה מרהיב

במיוחד לכבודנו גם אלוהים עצמו מגיב

וציפור קטנה עם מקור טורכיז מתקרבת בריחוף

מרקדת לה בין פרחים ציבעוניים, מכל אחד מוצצת צוף

בחיוך נסתר היא מזמרת כשידך בידי נוגעת

מחכה בסבלנות שנבין, את מה שהיא כבר מזמן יודעת…

לא להרגיש

לאן מועדות פנינו, יד ביד בשביל החם

לאן פונות דרכנו, צועקות אל כאב ישן

תפילה של שקט, אור בוהק

כלב עזוב ליד נר שעדיין דולק

מרגישה את פעימות מחשבותיך לידי

מרגישה בטוחה כשאתה כאן לצידי

ברכיים חלשות אל מול התחושות

מכווצים בתוך עצמנו, מנסים באפילה לראות

עכשיו לא להרגיש! לא להכנע!

יש משהו אחר שמחכה לנו מעבר לפינה

משהו גדול, משהו יותר, משהו מיוחד

לשנינו ביחד ולכל אחד בנפרד.

;לב

אני מרגישה את הלב, הוא פועם חזק

אני מרגישה את החזה, הוא פתאום ענק

אני מרגישה כל פעימה כמו צעדים של פיל גדול

אני מרגישה שאני יכולה לעשות פתאום הכל.

;סוד שמור

אתה שוכב מעלי, אתה בתוכי

הלב פועם, מרגיש אותך איתי

אנחנו שניים שלכמה רגעים הם אחד

אנחנו שני חצאים שיוצרים לב אחד

וזה יפה, זה מדהים וקסום ונפלא

וגם הרגש הומה ואני שם איתך

אבל בבוקר כבר לא אהיה לצידך

מיטתך תשאר ריקה ואני אהיה רחוקה

לא יודעת אם אשוב לראותך.

הלבנה ממרחקים מחייכת

סוד שמור היא מכילה

משהו שאתה ואני לא נדע. איפה היא, האהבה.

אתה שוכב מעלי, אתה בתוכי

הלב פועם, מרגיש אותך איתי

עוד נשיקה מגניבה אולי אחרונה

אולי ראשונה, עצובה או שמחה?

סוד שמור הלבנה מכילה… גלי לי גלי לי לבנה.

אנחנו שניים שלכמה רגעים הם אחד

אנחנו שני חצאים שיוצרים לב אחד

אתמול בבוקר, במהלך דיון ניתוח מקרה בסטאז' עלה נושא הזוגיות על הפרק.

המבוגרות שבקבוצה החלו מבקרות את הצעירים של היום "הם בורחים ממחויבות. מפחדים לקחת אחריות על החיים שלהם." אמרה אחת "הם מחכים שנים כדי להתמסד ואח"כ מתפלאים שהם נשארים לבד" אומרת אחרת. ואני יושבת שם, מרגישה צורך להגן על בני הדור שלי, ומוצאת את עצמי בעיצומו של ויכוח סוער על מה יותר חכם, להתחתן בגיל צעיר או בגיל מבוגר יותר? "הדור של היום שואל יותר שאלות. מטפל בעצמו. מתפתח יותר" מציגה בחורה צעירה טענה "כן בטח" עונה לה המבוגרת "כי כל אחד הופך למטופל היום. כל דבר הופך לביג דיל. פעם ללכת לפסיכולוג היה בושה וחריג. היום מי שלא מטופל נחשב חריג ולא בסדר". ופתאום השתתקתי. הקשבתי לשיחה הקולחת והרצינות שבה היא התנהלה ופתאום קלטתי "הם לא יבינו. הם לא יכולים להבין. בני האדם כל כך סגורים בתוך מערכת האמונות שעל פיהן הם גדלו שהם פשוט לא מסוגלים לפתוח את הראש ולקבל שדברים משתנים, דברים מתפתחים. ואולי דווקא זה לטובה.

אז נכון, החבר'ה הצעירים היום מתחתנים הרבה יותר מאוחר מפעם. נכון, הם מביאים ילדים הרבה יותר מאוחר, הם מטפלים יותר בנפש, נוסעים יותר לארצות רחוקות ומחפשים אחר תשובות שמובילות ליותר שאלות (וחוזר חלילה). אבל החבר'ה הצעירים של היום גם בוגרים יותר, בשלים יותר, מפותחים יותר.

ואני לא אומרת שזה טוב יותר או רע. אני רק מציגה את העובדות.

אני מכירה גבר בשנות השלושים שלו. נשוי לאישה מקסימה ואבא לילדים חכמים ומדהימים. לכאורה, מצב אידיאלי. לא? אז זהו, שלא. הבחור לא מרוצה מכלום. הוא שונא את העבודה שהוא תקוע בה, הוא רוצה ללמוד משהו אחר, אולי אפילו לפתוח איזה עסק עצמאי. אבל עכשיו לעצור הכל ולהגשים את עצמו נראה לו כמו חלום. כל הדברים שהיה רוצה לעשות עם עצמו רחוקים ממנו והלאה כי יש לו משפחה לפרנס. הוא מתוסכל. הוא מורד, הזוגיות מושפעת מזה ויש תחושה שהדרך למטה כבר סלולה. הוא משלים עם "מר גורלו".

לעומתו, אני מכירה גבר אחר, באותו הגיל בדיוק כמו הנשוי. רק שזה רווק, חי בדירה קטנה במרכז תל אביב לבדו וקורע את התחת שלו כדי להגשים את החלום הכי גדול שלו. הוא עובד קשה ומקדיש את חייו לחלום. בין השאר, הוא הולך לסדנאות ומטופל באופן קבוע כדי להמשיך ולהתפתח, הוא מכיר בחורות ומחפש ריגושים. הוא מרגיש טוב עם החיים שלו, הוא מרוצה ואפשר אפילו להעיז ולומר, מאושר. הוא חיי את הרגע. כרגע.

זה לא שהרווקים בני הדור הזה לא רוצים זוגיות (ואני כמובן מדברת על הרוב, תמיד יש יוצאים מן הכלל). כולנו חולמים על משפחה, על זוגיות, על רומנטיקה אפילו. אבל כולנו גם מבינים ש"לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה" לא באמת קיים כמו באגדות. גם אם תתעלמו מעיתונים וחדשות, קשה יהיה לפספס כמה המצב אחר ממש שדמיינו כילדים. המצב ביטחוני, הכלכלי, הנפשי... מה לא? אבל לא על זה רציתי לדבר, אם כי זה קשור בקשר ישיר מאוד לנושא ולא חסר מה להרחיב פה.

אנשים חיו, במשך שנים, בשביל לשרוד. אני לא יודעת אם איי פעם הם ידעו שאפשר גם אחרת.

והנה היום, בעידן הרוח החדש, הם מבינים שכוח הבחירה בידם. הם פתאום רואים אפשרויות חדשות אל נגד עינייהם ואנשים יותר ויותר בוחרים לחיות מתוך בחירה. יותר ויותר אנשים מטפלים באמונות ובדפוסי התנהגות ישנים שחוסמים את דרכם להגשמת עצמם. יותר ויותר צעירים בוחרים להתמקד ולהאמין בעצמם קודם כל, להתפתח ולגדול קודם כל, הרבה לפני שהם יכנסו למערכת יחסים בה צריך לדעת לתת ולקבל.

יותר ויותר נשים בוחרות ללכת בדרך שונה מזו שהוכתבה להן בילדותן. הן בוחרות להכיר את עצמן, את הנשיות, את המיניות, את החלומות והתקוות שלהן לפני שהן יכנסו למערכת זוגית והרבה הרבה לפני שהן יביאו ילד לעולם ויקדישו לו את חייהן. הן מעזות לפתח קריירה, להיות עצמאיות. לדאוג קודם כל לעצמן.

יותר ויותר גברים מבינים את כובד ההחלטה לבנות משפחה. הם מבינים שזוגיות זה משהו שצריך לעבוד עליו כל הזמן. שילדים זו אחריות שאם עושים את זה מבחירה יכול להיות דבר מופלא ואם לא בשלים מספיק זה יכול להיות סיוט. הם לוקחים את הזמן להגשים את החלומות שלהם ולמה לא בעצם? להם אין שעון ביולוגי שמתקתק...

אז מה אני אומרת פה בעצם? דברים השתנו, בסדר. לא חידשתי פה הרבה.

אבל מה שהכי חשוב, זה להבין מאיפה זה בא... וזה בא מהמציאות הקיימת.

המציאות היא שאחוזי הגירושים קפצו לשמיים בשנים האחרונות, ואנחנו מדברים על רוב דיי גדול של הדור המבוגר יותר. המציאות היא שיש כ"כ הרבה ילדים בלי אבא או אמא או שניהם. המציאות היא שנשים היום מודעות יותר לערכן וגברים לא קופצים כ"כ מהר למקומות שהם לא בשלים או בוגרים דיים להיות בהם.

מה חשבתם? שתוכלו לספר לנו על הנסיך וסינדרלה בלילה ובבוקר לבשר לנו שאבא ואמא נפרדים לזמן מה? חשבתם שתוכלו ללמד אותנו על הקשבה ורגע אח"כ לצרוח? חשבתם שרק לכם הבטיחו יונה עם עלה של זית ושמונה עשר שנה אח"כ שלחו אתכם לצבא לאבד את התמימות?

עדיף היה להנשא מתוך שידוך? להתחתן בתוך המשפחה או להביא ילדים בגיל 16? ובכלל, מה זה משנה בכלל? המציאות היא כזאת. וכולנו צריכים להתחיל לפתוח את הראש ולהתרגל לשינויים שקרו פה במאה האחרונה. אי אפשר להאשים את הדור הצעיר יותר או המבוגר. אי אפשר לשפוט מה היה טוב יותר ומה היה פחות. זה מה יש. וצריך לדבר על זה!

סקס. צריך לדבר על זה.

וזה לא שאני אומרת שאף אחד מעולם לא דיבר על זה. אומרים שזה הנושא הכי מבוקש בכל מנועי החיפוש באינטרנט ואין ספק שזו גם דרך השיווק הידועה מכולן. אבל לאחרונה קלטתי כמה מעט באמת מדברים על זה. על מה שבאמת קורה בחדר המיטות מעבר למה שמצטייר יפייפה וקסום בסרטים (או בפורנו?!).

רק בשנה האחרונה הבנתי כמה סקס הפך לטכני בעיניים שלי ושל בנות רבות. "הוא נוגע ככה, אני עושה ככה... ועכשיו אני אמורה לגמור..." הכל טכני. הכל ביצועים. הכל חסר רגישות וחסר חיבור אמיתי.

אומרים שנשים מחברות סקס ישר לרגש. אני חושבת שהתבלבלו. התכוונו לאינטימיות. לא לסקס. כי סקס, במובן הפיסי של המילה, כבר ממזמן לא קשור לאהבה בהכרח. כבר ממזמן...

הבלונדינית תמיד אומרת שגברים שטובים במיטה זה מצרך נדיר. "רוב הגברים עסוקים בעצמם ובאורגזמה שלהם. הם גומרים תוך שלוש דקות, הם נוגעים דקה בחזה, שתי ליקוקים שם למטה והם בטוחים שהם מזה טובים. פלא שנשים מזייפות???" אני עניתי בטענה שזה לא הגברים, זה בטח הנשים. הרי אנחנו תמיד חסרות ביטחון עם הגוף שלנו, אנחנו עסוקות בניתוחים ומחשבות "מה הוא חושב ומה הוא אומר?". אנחנו מפחדות לגלות מה טוב לנו במיטה ומה לא. שלא לדבר על הפחד האינסופי שלנו מהטרדה מינית אם לא עברנו כבר אחת כזו בחיים.

זה החינוך, זה הדת, זה האמהות שלנו, זה האבות... באמת, אפשר למלא דו"ח שלם של אשמות אבל בואו נהיה דוגריים פעם אחת: זה כולנו! גם הגברים, גם הנשים, גם האמהות, האבות והחברים. כולם אשמים!

יופי. אז מצאנו אשמים. עכשיו, מה שיותר מעניין, זה מה עושים? כי בואו נסכים על דבר אחד. אם אנחנו כבר עושים סקס. אנחנו רוצים להנות!

 

תחילה, אני רוצה לפנות לגברים שבחבורה, הגיע הזמן שתרדו מהעץ הגבוה שעליתם עליו ותקעתם דגל שכבר מזמן נראה מגוחך לגילכם! הגיע הזמן שתשנו את החשיבה שלכם. תבינו שכל אישה זה משהו אחר. גם פיסית, גם נפשית. כל אחת אוהבת משהו אחר, כל אחת מתחרמנת ממשהו אחר אבל מה שמשותף לכולנו זה שגם אנחנו רוצות לגמור!!! ומה לעשות, לנו לוקח יותר זמן. צריך להשקיע יותר, להתרכז בנו יותר מאשר בעצמך... להנות מהדרך ולא רק מהמטרה.

קצת נמאס לשמוע ש"עם קונדום אתה פחות מרגיש". תאמין לי שגם לנו זה יותר כיף בלי. אבל מה לעשות שאנחנו לא יכולות לדעת איפה תקעת את החבר שלך פעם אחרונה? מה לעשות שאנחנו עוד לא בשלות להיריון ובטח שלא להפלה? תתמודד! ואם זה אחרי כמה זמן זה יהיה מספיק רציני, נדבר על זה.

עוד יותר נמאס לשמוע ש"כואב לך הביצים כי לא גמרת". בחיית. אנחנו כבר לא קונות את זה. צא מזה. אם ממש כואב, לך לחברה הכי טובה שלך, יד ימין.

תפסיקו עם כל הקלישאות האלה שלכם. אתם רק מורידים לנו את החשק. מספיק! תתחילו להתרכז באיך אתם הופכים למאהבים טובים יותר. תשקיעו זמן בחיפוש אחר נקודות חשובות אצלנו, תלמדו מה נכון לאישה שאתם איתה ותאמינו לי, סקס עם אישה מסופקת, הרבה יותר טוב.

גבר שהאישה שאיתו מסופקת במיטה (וכמה שיותר הרי זה משובח) זה גבר שטוב במיטה. נקודה.

ועיצה קטנה מכמה נשים מסופקות... לכו תלמדו טנטרה!

 

ולכן הנשים, אני חושבת שבאמת כתבו כבר הכל. אני לא אחדש לכן אם ארשום את כל הדברים המוכרים: תלמדו מה טוב לכן ומה לא. לכו תגעו בעצמכן או קחו את הזמן במיטה בקצב שלכן. אל תזדרזו או תכעסו על עצמכן כי זה לוקח לכן יותר זמן מלו. ובשם הגדול מכולם, תפסיקי לזייף!!! אם הוא לא יודע מה הוא עושה שיאכל את עצמו. אל תתני לו את הטפיחה על השכם על ביצועים גרועים.

אין שום דבר לא בסדר איתך. תאמיני לי. את מושלמת בדיוק כפי שאת.

אני האמנתי שנים שאולי אני מחסרות המזל בלי נקודת הג'י. יש את אלה שזכו בנקודה כזו, כיף להן. ורק לי אין אחת כזו. כמה שחיפשתי לא מצאתי. לא גמרתי מחדירה. שלא לדבר שגם ממגע של גבר לא היה קל לי לגמור (פלא? הם תמיד חושבים שליטוף איפשהו שם למטה זה הקטע.) והנה, עובדה שכשהגיע גבר שידע להיות קשוב לי, נתן לי את הזמן ואני לקחתי אותו והייתי רגועה, הגיעה גם הגיעה האורגזמה המיוחלת. והיה שווה לחכות לה.

 

הגיע הזמן להפריח איזה כמה שמועות. סקס זה לא דבר מלוכלך. סקס זה לא בהכרח אהבה. סקס זה לא בהכרח רק משהו שגברים רוצים וכל עוד שני הצדדים מרוצים, סקס יכול להיות מה שתבחרו שזה יהיה.

והכי חשוב, אם אתם לא בטוחים, לא יודעים, או סתם תוהים, תשאלו. תקראו, תחקרו. צריך לדבר על זה!