אוקי.. היום היה יום גדול לרובנו החזרה לביצפר..
היה ממש נחמד.. הגיעו אלינו בנות חדשות..
2 פריקיות מעלפווווווות!!!!(למה אני לא דומה להן?
וילד חתיך :]
(לא מהשכבה שלי לצערי)
בקיצור נכנסנו לכיתות כולם הסתכלו על כולם ואיך כולם השתנו..
ופתאום משום מקום בא אלינו המורה ללשון כדי להעביר שיעור (שיעור? עשה לי טובה יותר להראות לנו מי הבוס)
בקיצור כל השיעור צחקנו... ולמה?! כי המורה הומו!!!
לא שיש לי בעיה נגדם חס וחלילה אבל הוא במיוחד היה כזה טמבל!
הוא חפר וחפר וחפר וכשחייכתי הוא אמר לי תורידי מיד את החיוך הזה מהפרצוף שלך חצופה!
ואני עם האיפולסיביות שלי.. אמרתי לא..
מי מת ונתן לך תרשות להגיד לי עם לחייך או לא ינושך כריות!
(לא היה במקום אה?) בכל מקרה.. הלכתי לבקש ממנו סליחה אחר כך..
כי זה היה מתוך כעס..(ואני חולה עליהם.. ישלי מלא ידידים כאלו..)
בקיצור.. שנה חדשה? לא?..? מתרגשים?@
אני לא! זה כאילו עוד יום חופש בשבילי..
אה וקיבלנו מערכת שעות אחלה:]
אנחנו לומדם 5 ימים בשבוע..
אנחנו נילמד רק את מקצועות הבגרות של כיתה י'+אנגלית(אני כיתה י' למי שלא יודע..)
אז בהצלחה לכולם :]
או או והסיפור..:
החיים שלו זה הסיפור שלנו/ננסי בודגוב
הוא לא ישכח לעולם אני אומרת לך!
הוא תמיד יזכור את היום הזה כאילו זה היה אתמול..
הצלקת הזו לא תעלם לו לעולם מהלב
וגם לא מראש..
אולי עם הזמן הוא לא יתייחס לזה כלכך אבל הסטיגמה?! תמיד תישאר
"בן של רוצח גם הוא רוצח"
כל זה קרה לפני שנתיים.. שרוני היה בן 16
אבא שלו(אברהם) לא חזר מהעבודה..
ואז צלצל הטלפון אמא שלו ענתה..
אחרי שתי שניות היא צרחה..
רוני יצא מהחדר בריצה וראה את אימו לבנה כסיד..
הוא שאל מה קרה.. והיא בקול רועד אומרת לו אבא שלך נעצר..
הוא חשוד ברצח..
באותו יום חייו של רוני שונו..
יום למחרת הוא הלך לבית הספר
ואחד מחבריו(דניאל) לכיתה קרא לו רוצח
הוא ניגש אליו ואמר לו "מה אמרת?"
דניאל השיב לו " אמרתי ר ו צ ח "
ואז התחילו במכות..
רוני כבר לא נכנס לכיתה..
הוא הבריז מבית הספר והלך לים
זה היה מקום המחבוא שלו כשהוא עצוב או סתם בצרות..
ורק דנה ידעה על המקום הזה.. וכשראתה
שרוני לא נכנס לכיתה כבר היה לה ברור שהוא בים..
היא הלכה לשם בהפסקה יותר נכון ברחה מבית הספר
היא ראתה אותו יושב במקום הקבוע שלו
ניגשה אליו ואמרה לו..
דנה: שמעתי
רוני: אה
דנה: מה יש לך?
רוני:אני בן של רוצח.. מה אמור להיות לי?
דנה: שכח מזה..
רוני: מה?
דנה: זה שמאשימים את אבא שלך ברצח זה לא עושה אותך רוצח או משנה אותך במשהו!
רוני: תגידי את זה לאחרים..
דנה: בוא
רוני: לאן
דנה: לבית הספר..
רוני: עזבי..
דנה: בוא כבר..!
הם הכלו לבית הספר ועמדו מול כל הכיתה
והכיתה? כרגיל רואה דרך העיניים ולא דרך הלב!
הם לא ניסו להבין אותו ישר הדביקו עליו מדבקה של תפוח רקוב
או במילים שלהם בן של רוצח!
וככה עברה עליו כל השנה כולם נידו אותו קראו לו בן של רוצח
חלקם פחדו ממנו כי בן של רוצח גם הוא רוצח
היו ימים שלרוני כבר היה נמאס מהכל
הוא היה מנבה להיתאבד או להישתכר בשביל לשכוח הכל
ואז נחת הבום הגדול הכל נהיה גרוע יותר שאבא של רוני הואשם ברצח ונכנס למאסר עולם
אימא שלו התמוטטה והוא כבר לא היה יכול יותר הוא עזב את הבית הספר בשביל לעבוד
כי את אימא שלו פיטרו ולעבודות הוא לא התקבל..
תמיד היה לו כתם שחור והכתם הזה הוא אבא שלו
רוני כלכך שנא אותו הוא אפילו לא ניסה להבין מה קרה שם
למה אבא שלו בכלא והאם הוא בכלל אשם..
רוני התקבל לעבודה, עבודה?! עבודת סבלות עם משכורת מינימום
אבל זו הייתה האפשרות היחידה שלו דנה תמיד עזרה לרוני היא הייתה לילה
ויום אם אימא שלו והיתה מכינה אוכל לרוני שהיה חוזר עייף מעבודה..
דנה שיכנע את רוני ללכת לקר את אביו וכך הוא עשה
הוא הלך לבית הכלא וניגש לאביו
רוני: הי
אברהם: מה שלומך?
רוני: בסדר
אברהם: איך אמא?
רוני: איך ניראה לך?
אברהם: הבנתי אותך..
רוני: תיראה אני באתי לפה לדעת רק דבר אחד..
מה קרה באותו לילה?
אברהם: ניסו לגנוב לי את האוטו.. אחד עם נשק חטפתי לו את הנשק
ואיימתי אליו.. חשבתי שהוצאתי את כל הכדורים רק רציתי להפחיד אותו
ובטעות נפלט לי כדור
רוני: אני לא מאמין אז למה אתה פה?
אברהם: אין לי הוכחות.. ועכשיו שאני חושב על זה גם הגופה לא נמצאה
רוני לא אמר מילה והלך
בראשו התדהד המחשבה על כך שהגופה לא נמצאה..
הוא סיפר את זה לדנה והחליט למצוא הוכחות לכך
הוא חיפש וחיפש וכך העביר את השנה
בסופו של דבר הוא מצא את האיש
צפוי אה?
אבל האיש חיי לו בטוב באמריקה..
ועכשיו הוא נוסע למצוא אותו עם דנה
הוא כבר בן 18 בוגר וחזק ולצידו דנה שתומכת בו
עכשיו כבר כלום לא יעצור בעדו
אני מקווה לפחות
הסיפורר לא אמיתי
כל הזכויות שמורות לננסי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: