אם לא עכשיו, ואם אין אני...

"You really look happy. You've lost weight... Looks like life's working out for you. [...] Why go to the army and lose all that?"

זה מה שאמרה לי היום שכנה כשהייתי בדרך הביתה אחרי שראיתי את ש. Is it that obvious? מתברר שכן.

כל כך כיף לשמוע שרואים גם כלפי חוץ את מה שאני מרגיש בפנים.

היום נפגשנו ממש ל-10-15 דקות. די מגוחך. היא הגיעה לירושלים מאחותה עם אחיינית שלה (מתוקונת בת שנה וחצי שמפחדת ממני פחד מוות, מה שדי מציק לי), ואחותה רצתה שהיא תחזור מוקדם. עכשיו היא התקשרה אלי ואמרה לי שהיא לא רוצה שהפעם האחרונה בחופש הזה ולפני הפעם הבאה שתהיה רק ביום רביעי תהיה כזו, אז היא תבוא אלי מחר בבוקר ותשאר כנראה עד אחה"צ. זה יצור מצב כזה:

  -יום ב': סרט חביב

  -יום ג': בילוי נחמד ביותר בחוף הים

  -יום ד': הגיעה אלי בבוקר בתכנון להישאר שעתיים-שעתיים וחצי ונשארה מעל 9 שעות...

  -יום ה': פגישונת קצרצרה בתחנה המרכזית

  -יום ו': שוב אצלי, אולי גם נצא לשבת איפשהו

כמה שהייתי חושב שאחרי אינטנסיביות כזו נצא אחד לשני כבר מכל החורים, המצב הפוך לחלוטין. אנחנו רק מתקרבים יותר מיום ליום. ברור שלהמשיך ככה זה מטורף ואפילו לא בריא, אבל אנחנו נהנים ומנצלים את החופשה הזו עד תום.

כן, גם לי מותר לכתוב בקצרה לפעמים P:

-ג'ו