אם לא עכשיו, ואם אין אני...

אני לא מאמין שאחרי חודשיים של קשר, כבר יש עלי איזשהו לחץ להתחתן. דיברתי הערב עם ש., ויזמתי שיחה על "לאן בארה"ב?" (ניו-יורק=$$$). היא פתאום הצהירה שהיא לא רוצה לחיות עם מישהו שהיא לא נשואה אליו. לעומת זאת, היא לא רוצה להישאר בארץ הרבה אחרי יומולדת 18 שלה, ושנינו רוצים שהחתונה תהיה בארץ. בנוסף, היא "לא רוצה להתחתן שבוע אחרי האירוסין". היא רוצה לחכות +- ארבעה חודשים. כמובן שכל זה מאשש את מה שחשבתי, וזה שמה שהיא אמרה (שצוטט בפוסט הלפני-קודם) היה רק איזשהו הגיג שעבר לה בראש, ולא משהו פרקטי.

     היא תכננה את החיים שלה. אני רק משתלב בהם.

"Am I being too serious?"

"No, it's just that this all happened really fast."

"Do you regret it?"

"No, it's just fast..."

"Let's talk about this again in august."

"That sounds like a good idea."

אני צריך רגע להתעשת.

-ג'ו.

"You really look happy. You've lost weight... Looks like life's working out for you. [...] Why go to the army and lose all that?"

זה מה שאמרה לי היום שכנה כשהייתי בדרך הביתה אחרי שראיתי את ש. Is it that obvious? מתברר שכן.

כל כך כיף לשמוע שרואים גם כלפי חוץ את מה שאני מרגיש בפנים.

היום נפגשנו ממש ל-10-15 דקות. די מגוחך. היא הגיעה לירושלים מאחותה עם אחיינית שלה (מתוקונת בת שנה וחצי שמפחדת ממני פחד מוות, מה שדי מציק לי), ואחותה רצתה שהיא תחזור מוקדם. עכשיו היא התקשרה אלי ואמרה לי שהיא לא רוצה שהפעם האחרונה בחופש הזה ולפני הפעם הבאה שתהיה רק ביום רביעי תהיה כזו, אז היא תבוא אלי מחר בבוקר ותשאר כנראה עד אחה"צ. זה יצור מצב כזה:

  -יום ב': סרט חביב

  -יום ג': בילוי נחמד ביותר בחוף הים

  -יום ד': הגיעה אלי בבוקר בתכנון להישאר שעתיים-שעתיים וחצי ונשארה מעל 9 שעות...

  -יום ה': פגישונת קצרצרה בתחנה המרכזית

  -יום ו': שוב אצלי, אולי גם נצא לשבת איפשהו

כמה שהייתי חושב שאחרי אינטנסיביות כזו נצא אחד לשני כבר מכל החורים, המצב הפוך לחלוטין. אנחנו רק מתקרבים יותר מיום ליום. ברור שלהמשיך ככה זה מטורף ואפילו לא בריא, אבל אנחנו נהנים ומנצלים את החופשה הזו עד תום.

כן, גם לי מותר לכתוב בקצרה לפעמים P:

-ג'ו