אוקיי,אז אחרי שעברו כמעט כל החגים,או כמו שאומרים "תקופת החגים מאחוריינו"
הגעתי למסקנה שתקופת החגים זה הדבר הכי מעיק שבני האדם היו יכולים לחשוב עליו.
תחשבו שניה..מה זה חג בעצם? מה אנחנו חוגגים? את זה שניצחנו אנשים שניסו להשמיד אותנו.
או במילים אחרות:
ניסו לזיין לנו ת'צורה,לא הצליחו,בואו נאכל.
ואתם יודעים מה? אין לי בעיה עם הקטע של בואו נאכל.אוכל זה כיף!
הבעיה שלי היא מסע האיחולים לחג.
זה מתחיל בבית הספר עם השיחות החופרות של המורות על תשמרו על עצמכם ועל תנוחו אבל תעשו את כל העבודות שנתנו,נמשך בכמות לא הגיונית של אסמסים שמקבלים ושצריך להחזיר עליהם,
וכמעט נגמר בכמות ענקית של דודות ודודים שצריך לחבק ולנשק בחזרה אחרי שאיחלו חג שמח ואמרו לך שגדלת למרות שראו אותך לפני שבוע בחג הקודם.
אז אתם יודעים מה? חשבתי על זה והגעתי למסקנה..
שפשוט..
אין פאקינג פתרון!
המורות ימשיכו לחפור [לפחות עד סוף כיתה יב'] האסמסים המיותרים כ"כ ימשיכו להגיע,והדודות ימשיכו להגיד לך שגדלת למרות שכבר ראו אותך שבוע לפני.
אז הינה תמונה לאות הזדהות:
ועד החג הבא? מה שיש לי לאחל זה שתהיה תקופת בלי חגים שמחה (:
ועכשיו להערה קטנה אך משמעותית,
יש לי פרו שעדיין לא ניתן לאף אחד. הרוצה יקבל בברכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
