הולכת שוב ברחוב לבד...
באמפי שוב מתנגן שירי האהוב
ושוב אני נזכרת באותה אהבה
קפוצ'ון רחב מחמם
טיפות הגשם נופלות על האספלת
והריח האהוב של הסתיו מתפשט בכל מקום.
הטעם המלוח של הדמעות לא עוזר להתגבר.
שוב הכל נהרס
שוב הכל לא בסדר.
טיפה אחת של שקט ביקשתי....
ואפילו אותה לא קיבלתי.
כל הרחובות שקטים כאילו מחכים לאיזה משהו שהולך לקרות
טיפות הגשם מתערבבות עם הדמעות והכאב, הכעס,האכזבה..
הכל מתפרץ החוצה בבכי אחד שקט וכואב...
ושוב מטיילת ברחובות כמו איזה מטומטמת מקשיבה לשירים שעוד יותר מדכאים אותי....
חושבת שהכל יהיה בדר... אבל שום דבר לא מסתדר...נמאס לי כבר לחיות בכל הפאקינג סיפור סינדרלה הזה....
מתי כבר יגיע הסוף..לא ביקשתי אפילו סוף טוב רק סוף..לסבל...
גם לי יש רגשות
כמה עמוק אני לא אסתיר אותם הם יופיעו אחר כך ויכאיבו לי יותר
אני כל כך רוצה להיות חסרת לב בלי רגש
בלי כלום
יש שיר של three days grace-pain
בשיר הזה הכל נאמר אחרת הוא אומר שהוא מעדיף להרגיש כאב מאשר כלום..
אני לא רוצה יותר כאב עדיף לי כלום..
ושוב החיוך הזמני נמחק לו.
ואיתו מגיעה החיוך העצוב החיוך של אולי יהיה בסדר מתיישהו.....בזמן הרחוקת....
לא עכשיו אולי גם אף פעם...תנו לי לכוות....
נמאסלי אני לא מסוגלת יותר אני כל כך רוצה למות עכשיו אני פשוט מתפרקת שוב....עד שהכל היה בסדר...הכל חוזר שוב בלופים...איך אני יוצאת מהמעגל המחרפן הזה לעזאזל???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: