Extraordinary
One day I`ll be Perfect, I`ll be so Extraordinary |
| 1/2009
מגיע לי .
ישבתי שותקת, עונה רק בנידנוד ראש או הינהון איטי לדבריו .
ובכל זאת שומרת על עמדתי, היום אני לא אדבר . לא אספר .
הוא אומר שנשבר, שהמחשבה על משך השבוע שיעביר כרגיל בלעדיי מפחידה אותו,
המחשבות שיהיו לו גורמות לי ולו לדאגה רבה .
ואני יושבת שם שותקת, יכולה לשים קץ לסבלו בכך שאדבר ואסביר, ותוהה ... האם זה באמת מה שיקרה ?
כן, אני אספר והוא יהיה רגוע - משקרת לעצמי .
לא, אני אספר והכל יהיה גרוע יותר - לא שלמה עם זה .
אני מתבוננת בו בשתיקה, כל דבר שאעשה או לא אעשה יגרום לו סבל, יפגע בו .
אני פוגעת בו ובכל דרך אמשיך לפגוע .
עוד דמעות שמגיעות לי, עוד מילים שמתנגנות בצורה קטועה מפיו .
"את לא מבינה מה זה עושה לי ... איך את יכולה לתת לי לשבת ככה בלי לדעת מה עובר עלייך ?"
הוא בטוח שיהיה רגוע אחרי שידע בוודאות ואילו אני יודעת שהרבה דברים יהיו שונים .
"ר' ..." שמו היה המילה היחידה שהצלחתי להוציא מפי, הושטתי את ידי אל פניו .
"זה לא עושה לי כלום, זה כמו קרח" משכתי את ידי ממנו , הוא לא מתכוון לזה , לא ר' שלי .
הרגשתי שאני מתרסקת מבפנים כשצפיתי בו מנסה להחזיק את כל החלקים שלו .
"למה את בוכה ?" הוא אומר בשקט ואני יודעת שקשה לו כשאני ככה .
"אני פוגעת בך ." משפט שלם יוצא ממני ושוב הבכי מתחזק . אני פוגעת בר' שלי .
הוא מחבק אותי אליו, לי אין מושג מאיפה יש לו את הכוח, למה הוא לא מוותר עליי אבל אני גם לא רוצה שיוותר .
אני רוצה אותו פה לידי , קרוב אליי .
"את חייבת להגיד לי, אני מפחד ממה שיהיה במשך השבוע ." הוא מעביר את ידיו בשערי .
"אני אוהבת אותך ." עניתי בתשובה היחידה שהייתה מתקבלת .
שתיקה קצרה אך ארוכה שררה בנינו, הייתי נותנת הכל תמורת מחשבותיו והוא היה נותן יותר מזה תמורת מחשבותיי .
"תן לי רק שבוע אחד נוסף ." אני נכנעת. אין לי יותר לאן לברוח ואני לא רוצה שהוא יברח ממני .
אוחזת בו חזק כאילו שאם ארפה הוא יפול, והדמעות ממשיכות לזלוג מעיניי . זה מגיע לי .
"את בטח חושבת שאני מתנהג אלייך בצורה רעה . אבל איך אני אמור להרגיש כשאני יודעת שאת , בתור הבן אדם היחיד שאני סומך עליו , לא סומכת עליי ? לא משתפת אותי במה שעובר עלייך ? זה קשור למישהו אחר ? זה העניין ? " .
שוב הבכי מתחזק , שלא יאשים את עצמו , אני האשמה . אני מתנהגת אליו בצורה רעה . מגיע לו יותר מזה .
"למה את בוכה ?" הוא שואל שוב ומחבק בחוזקה .
"אתה לא מתייחס אליי בצורה רעה , אל תאשים את עצמך . אתה צודק ... אני אוהבת אותך ."
נשקתי לו קלות , זהו . זה סוף הדרך .
"תן לי שבוע . אני מבטיחה שבעוד שבוע תדע הכל ."
אין לי מה להוסיף . ר' כבר הלך ואני ממשיכה לבכות .
אין דרך שבה אני לא אפגע בו וזה מה שכ"כ כואב לי , כבר לא אכפת לי שידע . אני היצור הכי אנוכי בעולם כרגע .
נשאר לי שבוע . מה עושים עם זה ?
לוס .
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לוס .