על המשקל: 51.3 קילו.
על הלב: כמה לא טוב לי.
בראש: איך אני הולכת לאכול עכשיו המבורגר עם אמא של ר'?! (אין מילוט!)
אני יורדת בקצב נורא איטי כרגע אבל זה גם משהו...
התחושה שעוטפת אותי היא שככל שאני יורדת אני משמינה יותר.
אני באמת מרגישה שמנה מרגע לרגע.
אמא אמרה לי שהפנים שלי נורא רזות וזה כבר מתחיל להראות לה מוגזם. (עכשיו נזכרה...),
ר' אמר לי שאני מתחילה להראות לא טוב... (מה חדש, אני נראית ככה תמיד),
עברתי בבית הספר וילדה חסרת טאקט - "אמא'לה איזה אנורקסית!", סתומה.
מציק לי שפתאום מתחילים לפלוש לי למרחב... כאילו פתאום כולם מתעניינים.
מפחיד אותי שאולי עוד מעט הכל יתפוצץ ואני אצטרך לתת תשובות ולדבר, אני מעדיפה לשתוק.
אני לא יודעת מה איתי בזמן האחרון, יש לי הכל ואין לי כלום... החלל שבי נהיה גדול מרגע לרגע.
אתמול ראיתי את השידור שהיה לילדי וראייטי, סבלתי רוב הזמן כי היה מעפן כרגיל,
אבל היה מעניין לראות ילדים עם בעיות 'אמיתיות' ואת ההתמודדות שלהם... היא בטוח יותר טובה משלי.
נראתי לעצמי אנוכית כ"כ מולם, הרי אין לי שום פגם מהותי חוץ מהפגמים שאני ממציאה לעצמי.
יש משהו בזה שאומרים שמי שאין לו יודע להעריך.
האמת שעכשיו מעסיק אותי עניין ההמבורגר.
אמא של ר' מבחינה בהכל וברור לי שהיא משתמשת בכל אמצעיה כדי לגרום לי לאכול.
ובכל זאת - לי אסור להפסיד אצלה נקודות. והדרך ללב שלה זה באוכל.
היא תמיד מזכירה את זה שאני לא אוכלת הרבה ולפעמים גם שואלת אותי איך אני אוכלת כשאני בבית וכו'.
אני תמיד עונה לה כמו בן אדם רגיל, שאוכל להנאתו כשהוא רעב.
ר' בעבודה וכשנאכל זה יהיה רק אני והיא בשולחן ולי אין אפשרות לסרב.
אז בשעה 13:00 בדיוק אני אצטרך לרדת למטה, לשבת בשולחן ולאכול המבורגר בלחמניה רגילה וגם קצת צ'יפס.
בטוחה שיש יותר מסכנים ממני, אבל כרגע אני לא מרגישה ככה.
בא לי שיגמר.
שמרו על עצמכם, לוס 3>
מקווה שיהיה חודש מוצלח ורגוע. סבתא באה נראה מה היא תביא איתה. (ואני לא מתכוונת למתנות)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לוס .
