אכלתי, הרבה, והחלטתי לסמס לבחורה שהפלתי לא בכוונה.
'יש לך לקס'?' שלחתי וכ"כ התחרטתי. היא אמרה שלא, חבר שלה מצא את זה וזרק לה הכל.
בדיוק מה שר' ניסה לעשות בסופ"ש האחרון.
השעה הייתה 19:00, הבית מרקחת נסגר ב20:00, אני התלבטתי אם ללכת ביני לבין עצמי, נראתי נורא אז החלטתי שלא.
האמת שבבוקר קמתי והבטן הייתה שטוחה, אבל אני בטוחה שכל השאר התעגל (באגט ולחמניות לא נעלמים בפיפי).
אז עברתי את תחילת היום הזה והיה רגוע, ואז הגיע האחה"צ, עוד הרבה אוכל ובסוף נכנעתי.
הלכתי לבית מרקחת, וכרגיל ביקשתי מהרוקח שכבר מכיר אותי לקסעדין. 50 כדורים.
לקחתי בסך הכל 24 באותו היום. ואתמול את ה26 הנותרים. חפיסה ביומיים זה שיא חדש. כלומר, שפל.
אני מרגישה שעליתי הרבה בשבועיים האחרונים וזה מדכא אותי כ"כ. כבר אין לי כוחות לזה.
רגע אחד אני 51 ויום אחרי זה אני כבר 52 ועכשיו בטח 54.
כאילו ששכחתי איך לסגור את הפה. איך להתמודד עם כאבי הבטן והגרגורים.
אז כן, הכאבים שתוקפים אותי הם בלתי נסבלים, ואני לא יכולה לעמוד, אבל אחרי 2 אדווילים ושעה הם נחלשים.
זה עדיף מלחכות לילה שלם כדי שהבטן תירד, ורוב הפעמים היא לא באמת יורדת.
אני רוצה להציב לעצמי מטרה, יעד מסויים אבל אני יודעת שאין לי כבר סיכוי נגד עצמי.
הרי אני עושה את זה כבר 4 שנים. יעדים עוברים ובאים.
אני אקח בחזרה את המשקל מהחברה ואני פשוט יעמוד מול התוצאות של השבועיים האחרונים.
לא משנה מה המשקל יהיה אני אתמודד ובסופ"ש הזה אני רק רוצה להתמתן.
אני חמושה במעדני 0%, במרקי לייט, בירקות ובפירות ואני רק צריכה לשמור מרחק מלחמניות ושוקולד
שפתאום נהיו החולשה החדשה שלי.
ואני בכלל שונאת שוקולד! זה אפילו לא טעים לי!
אני מרגישה שוב את הקיבה צורבת. לא פלא, ממש התעללתי בה בזמן האחרון.
הפעם היחידה שהיא לא כאבה לי הייתה כשהייתי על נקודות. כל החברות שלי אכלו 18 ליום ורזו יפה,
אני, עם כל מאמצי הכנים לא הצלחתי להגיע אפילו ל14 אבל רזיתי והייתי שבעה רוב הזמן. וגם החילוף חומרים שלי השתפר.
אבל זה בעבר הלא רחוק שאצלי הוא רחוק מאוד. עכשיו כואב לי הלב כשאני אוכלת משהו מוצק.
יש לי הזיות מטורפות, אני כמו מסוממת. אני יודעת שמה שאני רואה במראה הוא לא פי 4 ממה שר' רואה,
מראה לא משקרת ואני תמיד מנסה להכניס את עצמי לפרופורציה.
וכלל שאני מנסה לראות דברים בהיגיון אני רק משתגעת יותר. מסכן ר', לפעמים אני ממש מתעצבנת עליו...
"אני לא מבין אותך, תראי איזה שברירית! אי אפשר בכלל לגעת בך מה את עוד רוצה?"
חחח ואני בהיסטריות טיפוסית "וואי תפסיק לשקר!!! אתה לא מבין שאתה רק מעצבן אותי יותר?! אם אני כ"כ רזה אז מה זה?!"
מצביעה על הרגליים הדוחות שלי.
"ואם אני כ"כ רזה אז למה הג'ינס הזה לא עולה עליי?!" - "כי הוא של ילדות!", "לא הוא לא!" - "כן הוא כן, עובדה שכל השאר נופלים!!!".
לפעמים זאת נהיית ממש מריבה מטומטמת. וזה לא שאני לא מכירה בעובדות, אני מודעת להכל! אני מודעת לכמה שאני עגולה!
רק מעצבן אותי יותר שאומרים לי שאני רזה כשאני לא.
אני לא אשקוט עד שרגליי יהיו רזות כפי שאני תמיד רציתי שהן יהיו, שברי מאמץ או לא אני יחזור להליכות
ולכל מה שאני אוהבת לעשות.
אני מעדיפה רגליים סדוקות ורזות מאשר שמנות וחזקות. בעעע.
נראה לי שפחות או יותר פרקתי את כל מה שעבר עליי בימים האחרונים.
יש עוד כמה דברים קצת יותר אישיים אבל הם לא קשורים ממש אליי ובגלל שאני מרוכזת בעצמי אז זה בסדר לא להזכיר אותם.
סתם, אני בטוחה שאני עוד אכתוב על הענן השחור שמתקרב לביתי אבל זה בפעם אחרת...
שיהיה לכולכן סופ"ש רגוע, מוצלח ונטול תיסכולים! היו חזקות!
לוס. 3> (שלא תוכל לעדכן כי ר' איתה בכל רגע)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לוס .
