Extraordinary

המשקל נמוך יותר, השיער ארוך יותר, הציפורניים עמידות יותר, הרגליים דקות יותר,

החיוך אמיתי יותר, טבעי יותר.

ר' ואני כבר לא יותר.

אז הכל טוב יותר, אבל, תמיד יש אבל.

המחשבות חוזרות חזק יותר, הרגשות מתנגשים, הקונפליקטים מתרבים ואין איך לצאת מהמעגל.

פשוט אין. מעגל מוות שגורר אותך אחרי צעד לריקוד שלם למשך חיים שלמים.

אני מנסה שלא לחשוב, אני מנסה לא להרעיב את עצמי בכוונה ורוב היום אני באמת לא אוכלת,

ואם בא לי משהו אז אני לוקחת בלי חשבון, ואחרי זה רצה לשרוף קצת קלוריות.

הכל מאורגן יותר עכשיו, מסודר, מבחוץ בעיקר ומעט גם מבפנים.

אבל אני פשוט מרגישה שתיכף תבוא איזו דחיפה קלה ואני אתרסק לרסיסים.

מקווה שזה לא יקרה, שזאת רק הפרנויה שלי.

לוס, שזה הפוסט הכי טוב שעלה לה עכשיו.