Extraordinary

כ"כ התגעגעתי לבלוג שלי. כאילו נכנסתי אליו והתמלא בי משהו.

אני מרגישה גאווה כשאני כאן. התבגרתי בבלוג והתפתחתי בכל מיני כיוונים. 

זה מבחנתי המפלט המושלם מכל השיט שעובר עליי ביומיום. 

כמעט 2 בלילה עכשיו ומשומקום נחת עליי אושר, אולי גם טיפה תקווה.

אני מתחילה עכשיו פרק חדש בחיים, בצבא, אני נמצאת בין הפטיש לסידן, כהאפשרות להתקדם מותנת באכילה "נכונה".

איך אני אמורה לבחור בין כל מה שאני יודעת למשהו בלתי מוכר? 

האמת שבצבא השמנתי, ממש. אם ביולי שנה שעברה שקלתי 48, השנה ביוני אני 56. 

זה משהו שאני די נאבקת בו בלי הפסקה, בצבא אבל זה קשה. התפקיד שלי לוקח ממני המון נפשית ופיזית ואין מה לעשות. 

למה לא קרייה למה? 

התגעגעתי כ"כ. יש פה מישהו מהמקוריים בכלל?

לוס. 3>