לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Extraordinary


One day I`ll be Perfect, I`ll be so Extraordinary

Avatarכינוי:  לוס .

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: `. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

עדכון


"קפה נטול קפאין, אומלט נטול פרוטאין, לחם נטול חיטה. 
רגע לפני שהיא עולה על המשקל אני משקר את מד המדידה, 
למה אם את נופלת, מותק אני יודע את לוקחת אותי איתך. "


 

משקל הבוקר: 56.1,

לא מה שציפיתי אבל בהחלט הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה אחרי שבוע שעבר.

השבוע הזה הרבה יותר רגוע ומתון, אני כבר בגלולה הרביעית וקיבלתי מחזור. סוף סוף.

האכילה שלי סבבה, לא אוכלת שטויות, שמה לב מתי אני שבעה ושותה הרבה מים. וקפה. ומים וקפה. 

אגב קפה, כבר חודשיים בערך שאני שותה אותו עם סוכר ולא עם סוכרזית כי זה עשה לי הרבה בעיות, ממליצה לכולן! 

אומנם סוכר רגיל שווה 20 קל' לכפית אבל הוא לא פוגע ביכולת גופנית באופן שבו הסוכרזית פוגעת. צמצמו בדברים אחרים.

בכל מקרה, עדיין יש לי פוביה מהגלולות במיוחד כשתחת "תופעות שכיחות" בהוראות היה רשום עלייה במשקל. 

הבנתי שזאת עלייה נורמאלית של חודש-חודשיים עד שהגוף יתרגל להורמונים שהוא מקבל. 

בפעם הקודמת לקחתי גלולות עם מעט הורמונים אז לא הרגשתי אותן בכלל אבל עכשיו אני לוקחת גלולות חזקות, את אלה שלוקחות העשירות או הזקוקות (בנות גבריות), אני לא אף אחת מהן האמת,

אני מהמתנסות.

 

ובגלל שיש לי עוד חיים חוץ מההפרעה (מסתבר) ציטטתי את אריק ברמן למעלה בהקשר לזה שאני יוצאת עם מישהו חדש.

רגע אין קשר ממש אבל בכל זאת. 

אז כן, כבר חודשיים. נקרא לו ד'. הוא סוג של 100% תמימות, כ"כ שונה ממה שהורגלתי. 

אבל יש לי פחדים, שפתאום הוא יסתובב לי כמו ר', יהיה קנאי מטורף ויעשה לי את המוות,

יאיים עליי בהתאבדות או משהו כזה.

קשה לי להגיד שיש לי חבר, המילה הזאת כ"כ מרתיעה אותי.

ויותר מזה אני מפחדת שישים לב כמה מתוסבכת אני.

הדבר שאני הכי רוצה לשמוע אותו אומר אחרי "אני אוהב אותך" זה "את רזה".

הלוואי שאני יגיע לזה איתו. לשני הדברים.

מספיק קשה לי לתמרן ביני לבין עצמי, אני לא צריכה עוד צד. 

ד' גר די קרוב אליי, 25 דק' נסיעה. אנחנו יוצאים כמעט לאותם המקומות, גדול ממני בשנתיים. מה עוד. 

נראה ממש טוב אבל מה שהכי משך אותי אליו זה האופי. קצת עשה לי חיים קשים מרוב שהוא ביישן. אבל עכשיו הכל די פשוט איתו.

יצא לי לאכול איתו פעם אחת בחוץ והזמנתי סלט עם עוף. 

זאת מנה רצינית, לא ממש של כוסיות אבל עדיין סלט זה סלט.

בפעם הבאה אני יזמין המבורגר או משהו, זה גם יקדש מטרה כלשהי. 


 

מקווה שלכולן היה שבוע מוצלח, קל ורגוע. אמן שימשיך גם בסופ"ש!

לוס.

נכתב על ידי לוס . , 7/9/2011 13:54   בקטגוריות אוכל, אני, בריאות, הפרעות אכילה, יחסים, מחזור, משקל, פחד, ציטוטים, ר', רגשות, רזה, רזון, ד'  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכל טוב יותר.


 

המשקל נמוך יותר, השיער ארוך יותר, הציפורניים עמידות יותר, הרגליים דקות יותר,

החיוך אמיתי יותר, טבעי יותר.

ר' ואני כבר לא יותר.

אז הכל טוב יותר, אבל, תמיד יש אבל.

המחשבות חוזרות חזק יותר, הרגשות מתנגשים, הקונפליקטים מתרבים ואין איך לצאת מהמעגל.

פשוט אין. מעגל מוות שגורר אותך אחרי צעד לריקוד שלם למשך חיים שלמים.

אני מנסה שלא לחשוב, אני מנסה לא להרעיב את עצמי בכוונה ורוב היום אני באמת לא אוכלת,

ואם בא לי משהו אז אני לוקחת בלי חשבון, ואחרי זה רצה לשרוף קצת קלוריות.

הכל מאורגן יותר עכשיו, מסודר, מבחוץ בעיקר ומעט גם מבפנים.

אבל אני פשוט מרגישה שתיכף תבוא איזו דחיפה קלה ואני אתרסק לרסיסים.

מקווה שזה לא יקרה, שזאת רק הפרנויה שלי.

 

לוס, שזה הפוסט הכי טוב שעלה לה עכשיו.

 

נכתב על ידי לוס . , 18/7/2010 14:55   בקטגוריות אוכל, אני, גוף ונפש, הפרעות אכילה, מחשבות, רגשות, ר'  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא הכל הלך לפי התוכנית.


אכלתי, הרבה, והחלטתי לסמס לבחורה שהפלתי לא בכוונה.

'יש לך לקס'?' שלחתי וכ"כ התחרטתי. היא אמרה שלא, חבר שלה מצא את זה וזרק לה הכל.

בדיוק מה שר' ניסה לעשות בסופ"ש האחרון.

השעה הייתה 19:00, הבית מרקחת נסגר ב20:00, אני התלבטתי אם ללכת ביני לבין עצמי, נראתי נורא אז החלטתי שלא.

האמת שבבוקר קמתי והבטן הייתה שטוחה, אבל אני בטוחה שכל השאר התעגל (באגט ולחמניות לא נעלמים בפיפי).

אז עברתי את תחילת היום הזה והיה רגוע, ואז הגיע האחה"צ, עוד הרבה אוכל ובסוף נכנעתי.

הלכתי לבית מרקחת, וכרגיל ביקשתי מהרוקח שכבר מכיר אותי לקסעדין. 50 כדורים.

לקחתי בסך הכל 24 באותו היום. ואתמול את ה26 הנותרים. חפיסה ביומיים זה שיא חדש. כלומר, שפל.

אני מרגישה שעליתי הרבה בשבועיים האחרונים וזה מדכא אותי כ"כ. כבר אין לי כוחות לזה.

רגע אחד אני 51 ויום אחרי זה אני כבר 52 ועכשיו בטח 54.

כאילו ששכחתי איך לסגור את הפה. איך להתמודד עם כאבי הבטן והגרגורים.

אז כן, הכאבים שתוקפים אותי הם בלתי נסבלים, ואני לא יכולה לעמוד, אבל אחרי 2 אדווילים ושעה הם נחלשים.

זה עדיף מלחכות לילה שלם כדי שהבטן תירד, ורוב הפעמים היא לא באמת יורדת.

 

אני רוצה להציב לעצמי מטרה, יעד מסויים אבל אני יודעת שאין לי כבר סיכוי נגד עצמי.

הרי אני עושה את זה כבר 4 שנים. יעדים עוברים ובאים.

אני אקח בחזרה את המשקל מהחברה ואני פשוט יעמוד מול התוצאות של השבועיים האחרונים.

לא משנה מה המשקל יהיה אני אתמודד ובסופ"ש הזה אני רק רוצה להתמתן.

אני חמושה במעדני 0%, במרקי לייט, בירקות ובפירות ואני רק צריכה לשמור מרחק מלחמניות ושוקולד

שפתאום נהיו החולשה החדשה שלי.

ואני בכלל שונאת שוקולד! זה אפילו לא טעים לי!

 

אני מרגישה שוב את הקיבה צורבת. לא פלא, ממש התעללתי בה בזמן האחרון.

הפעם היחידה שהיא לא כאבה לי הייתה כשהייתי על נקודות. כל החברות שלי אכלו 18 ליום ורזו יפה,

אני, עם כל מאמצי הכנים לא הצלחתי להגיע אפילו ל14 אבל רזיתי והייתי שבעה רוב הזמן. וגם החילוף חומרים שלי השתפר.

אבל זה בעבר הלא רחוק שאצלי הוא רחוק מאוד. עכשיו כואב לי הלב כשאני אוכלת משהו מוצק.

יש לי הזיות מטורפות, אני כמו מסוממת. אני יודעת שמה שאני רואה במראה הוא לא פי 4 ממה שר' רואה,

מראה לא משקרת ואני תמיד מנסה להכניס את עצמי לפרופורציה.

וכלל שאני מנסה לראות דברים בהיגיון אני רק משתגעת יותר. מסכן ר', לפעמים אני ממש מתעצבנת עליו...

"אני לא מבין אותך, תראי איזה שברירית! אי אפשר בכלל לגעת בך מה את עוד רוצה?"

חחח ואני בהיסטריות טיפוסית "וואי תפסיק לשקר!!! אתה לא מבין שאתה רק מעצבן אותי יותר?! אם אני כ"כ רזה אז מה זה?!"

מצביעה על הרגליים הדוחות שלי.

"ואם אני כ"כ רזה אז למה הג'ינס הזה לא עולה עליי?!" - "כי הוא של ילדות!", "לא הוא לא!" - "כן הוא כן, עובדה שכל השאר נופלים!!!".

לפעמים זאת נהיית ממש מריבה מטומטמת. וזה לא שאני לא מכירה בעובדות, אני מודעת להכל! אני מודעת לכמה שאני עגולה!

רק מעצבן אותי יותר שאומרים לי שאני רזה כשאני לא.

אני לא אשקוט עד שרגליי יהיו רזות כפי שאני תמיד רציתי שהן יהיו, שברי מאמץ או לא אני יחזור להליכות

ולכל מה שאני אוהבת לעשות.

אני מעדיפה רגליים סדוקות ורזות מאשר שמנות וחזקות. בעעע.

 

 

 

נראה לי שפחות או יותר פרקתי את כל מה שעבר עליי בימים האחרונים.

יש עוד כמה דברים קצת יותר אישיים אבל הם לא קשורים ממש אליי ובגלל שאני מרוכזת בעצמי אז זה בסדר לא להזכיר אותם.

סתם, אני בטוחה שאני עוד אכתוב על הענן השחור שמתקרב לביתי אבל זה בפעם אחרת...

 

שיהיה לכולכן סופ"ש רגוע, מוצלח ונטול תיסכולים! היו חזקות!

לוס. 3> (שלא תוכל לעדכן כי ר' איתה בכל רגע)

נכתב על ידי לוס . , 6/5/2010 11:34   בקטגוריות אוכל, אני, בריאות, גוף ונפש, הפרעות אכילה, כעס, לקסעדין, מטרה, משקל, ציטוטים, ר', רגשות, רזון, שבירה  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
43,974
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללוס . אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לוס . ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)