Extraordinary

מה עוד יש להוסיף? הסופ"ש האחרון היה בסימן אוכל,

השבוע התחיל בסימן בליסה והוא ממשיך בהרעלת תה טיבטי. (מישהו אמר לקס' במרשם רופא!?)

והחיים לא משהו.

המשקל ממש מרתיע אותי, הוצאתי אותו מהחדר. אני מעריכה שאני שוקלת 57.

מכאן שאם אני יעלה עוד 2 קילו (ולא אתאבד) אני יהיה שוב במשקל הכי גבוה שלי אי פעם. 

להשוואה, שנה שעברה באותו זמן הייתי 52, וביולי של שנה שעברה הייתי 47. 

אני מסתכלת על התמונות שלי מאותה תקופה ופשוט לא מבינה מה השתבש כ"כ? למה במקום להמשיך לרדת עליתי ככה?

אני פשוט שבורה. ובא לי להקיא הטעם של התה. 

עריכה: ועכשיו שמתי לב שאני גם ממש מתגעגעת. מצד אחד בא לי את ד' פה ליידי ומצד שני אני חרדה לדעת מה הוא יחשוב עליי כשהוא יראה אותי ככה? שמנה מוקפת בכוסות של תה טיבטי. איכס וואי.

כ"כ התגעגעתי לבלוג שלי. כאילו נכנסתי אליו והתמלא בי משהו.

אני מרגישה גאווה כשאני כאן. התבגרתי בבלוג והתפתחתי בכל מיני כיוונים. 

זה מבחנתי המפלט המושלם מכל השיט שעובר עליי ביומיום. 

כמעט 2 בלילה עכשיו ומשומקום נחת עליי אושר, אולי גם טיפה תקווה.

אני מתחילה עכשיו פרק חדש בחיים, בצבא, אני נמצאת בין הפטיש לסידן, כהאפשרות להתקדם מותנת באכילה "נכונה".

איך אני אמורה לבחור בין כל מה שאני יודעת למשהו בלתי מוכר? 

האמת שבצבא השמנתי, ממש. אם ביולי שנה שעברה שקלתי 48, השנה ביוני אני 56. 

זה משהו שאני די נאבקת בו בלי הפסקה, בצבא אבל זה קשה. התפקיד שלי לוקח ממני המון נפשית ופיזית ואין מה לעשות. 

למה לא קרייה למה? 

התגעגעתי כ"כ. יש פה מישהו מהמקוריים בכלל?

לוס. 3>