"כשאני אהיה רזה אני אהיה שמחה יותר..." אמרתי לעצמי לא פעם והאמת שהשתכנעתי.
כל הימים שהעברתי כמו חצי מתה מרוב רעב, כל המשלשלים, כל ההסתגרויות, כל הריבים וכל הבולמוסים לא הכניעו אותי.
"אני אהיה רזה!" ולא משנה מה אצטרך לעשות.
אני יודעת שהקרבתי הרבה בלי למצמץ אבל את הבעיות שמתלוות להרעבה אני כבר לא יכולה להעלים.
שיקרתי לעצמי כל יום כשחשבתי שעם הרזון יבוא גם האושר המיוחל, עם יופי הגוף תהיה נחת לנפש. זה לא באמת ככה.
מה שכן - עם ההרעבה באו כאבים בצלעות, קשיים בשינה, נשירה חריפה, ציפורניים סדוקות, חוסר בריכוז וכנראה גם חור בקיבה.
אותו החור שגורם לי לכאבים בלתי נסבלים ואתמול הייתי בטוחה שזהו - הלכתי.
כ"כ כאב לי שלשבת במסעדה עם ר' לא הייתי מסוגלת ואחרי זה ההליכה לרכב שהייתה קצרה נראתה כמו נצח.
התקפלתי מרוב כאבים, החלה לי סחרחורת, הייתה גם בחילה והיה קשה לנשום. ומה אכלתי? בסך הכל 4 רולים קטנים של סושי.
וזה בדיוק העניין... רק 4 רולים קטנים של סושי.
אתן מבינות, כשאתן בהתחלה של תהליך הרעבה הגוף נכנס להתגוננות ומשתמש במאגרים שיש לו - שומן לצורך העניין.
ואז באה לה ירידת פלאים ואפשר להתמוגג מרוב אושר כי כל ההרעבה השתלמה ובגדול!
אבל כמה כבר הורדתן? חצי מהיעד? שליש מהיעד? לא סיימתן לרעוב אז אתן ממשיכות... אבל הגוף כבר מותש. הוא הופך לחלש.
ואז מתחילות הבעיות ויכולים לעבור חודשים, שבועות או ימים ספורים עד שתבחינו בהם.
אפשר להבחין בקלות בהיחלשות הציפורניים, בעור שאיבד את הברק, בשיער הנושר וכמובן להרגיש כאבים פה ושם.
אבל מה שלא רואים זה את הבעיות שמתחילות בכבד ואת ה'קרע' שנהיה בקיבה בגלל חומצות שאמורות לפרק אוכל שלא קיים וגם השיניים שהופכות חלשות מהשורש.
אי אפשר להבחין בסחוס שנאכל בין כל מיני חוליות ומפרקים או בעצם שהופכת לחלשה עד התפוררות, או בבעיות שנהיות גם בלב.
אבל אחרי כמה זמן אפשר להרגיש, בהחלט מרגישים.
אתמול אני הגעתי לסף ההרגשה. אתמול בשבילי זה היה יותר מידי.
אתמול גיליתי שעשיתי לעצמי נזק נוסף בלי להיות מודעת אליו בכלל וכרגע יש לי בעיה קשה יותר מקשיי עיכול.
ר' אמר שאפשר לסדר את זה עם אכילה נכונה ושאני צריכה להפסיק עם המשחקים.
והאמת שאני מאמינה לו. אני יודעת שעכשיו אני צריכה לבחור בגוף ובנפש בלי להטעות את עצמי.
אני יודעת שרזה אני אהיה ולא משנה מה, אבל כשאני אהיה רזה אני רוצה גם ליהנות מזה.
הרי אף אחת פה לא שמעה על מישהי שרזתה למשקל של 39-50 ק"ג (בתור משקלי מטרה) ובאמת הייתה מאושרת נכון? או מרוצה?
לי עדיין לא יצא לשמוע.
הבעיה שלי עם הפרעות האכילה לא תיפתר כי כתבתי פוסט מודעות אבל לפחות זאת התחלה.
אני מתכוונת לאכול 1000-1200 קלוריות ביום ולשלב עם שעה-שעתיים יומיומיות של ספורט.
כי עצמות זה עדיין דבר יפה לדעתי אבל הייתי שמחה שהן לא ישברו אם ר' ימשיך לקפוץ עליי.
ורזון זה עדיין משהו שאני שואפת אליו (לא באופן חולני) ולכן אני אהיה רזה. כל עוד אני באמת ארצה את זה.
1200 קלוריות לא ימנעו ממני להרזות כמו שהן לא מנעו מעוד מליוני אנשים שבחרו לרדת בדרך נכונה.
ואם מישהי פה שואלת אותי - הדרך הבריאה היא קצרה יותר. עובדה שאנחנו עולות במשקל לא פעם.
הלוואי ויהיה בי כוח להמשיך עם הגישה הזאת ולא להתפתות לצומות ולתחושת הרעב.
אני רק רוצה להצליח לישון בלילה ולדעת שעשיתי הכל כדי להיות במצב טוב יותר.
אוהבת מאוד, לוס.
שיהיה שבוע מוצלח ורגוע לכולם 3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לוס .
