לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Extraordinary


One day I`ll be Perfect, I`ll be so Extraordinary

Avatarכינוי:  לוס .

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

קו אדום


במשך שנים לשקול 60 ק"ג היה הקו האדום שלי, בקטע של העדפתי למות מאשר להגיע למשקל הזה.

הייתי רחוקה ממנו רוב הזמן, הכי קרוב שלי אליו היה 58 ק"ג וזה היה בי"א בערך. 

מאז שמרתי ממנו מרחק ולשקול 60 היה נראה כמו משהו שלא יקרה לי בחיים כאילו זה גבול שאי אפשר לעבור כי הוא באמת רחוק, 

בשביל להגיע ל60 אני אצטרך שינוי דרסטי כמו הריון, או שלא?

מלפני שבועיים סידרתי את המשקל סוף סוף ועזרתי אומץ להישקל. בסיוטים שלי לא חשבתי שזה מה שאני אראה:

62.6

שבועיים אחרי זה אני עדיין בזעזוע מהמספר הזה.

אני מאמינה שירדתי מאז כי נורא השתדלתי לאכול בריא וללכת לחדר כושר 4-5 פעמים בשבוע לפחות בשביל להחזיר לי את הגוף שלי בחזרה אבל זה מרגיש כאילו לא משנה מה אני אעשה, כל עוד אני אמשיך לאכול גם אם מדובר ב 800-1000 קלוריות ביום אני אשאר שמנה.

אם אני מסתכלת אחורה לתוצאות של ירידה במשקל זה היה כשהפסקתי לאכול או התקיימתי על 300-500 קלוריות ליום ועדיין התמדתי בחדר כושר.

 

מצחיק אותי איך כששקלתי 48 עדיין חשבתי שאני כל כך שמנה, לא סבלתי את הרגליים שלי בערך שנאתי בעצמי הכל בדיוק כמו עכשיו כשאני 12 קילו יותר!!! (במקרה הטוב)

יש לי כרגע זמן מוגבל בערך חודש וחצי באמת להשתדל ולתת את כל כולי לזה, לחזור לפחות ל54.

בראשון שאני אשקל שוב ואראה מה מצבי נכון לעכשיו ואז אני כבר אציב לעצמי יעד ירידה שבועי. 

אני יכולה לעשות את זה, אין סיבה שלא. אני כבר מכירה את כל השיטות כל האפשרויות כל החולשות שלי.

הדבר היחידי ששונה זה שעכשיו אין לצידי לקסעדין. :(, חבר אתה חסר. 

 

הכל זה כוח רצון. 

שתהיה שבת שלום,

לוס. 

נכתב על ידי לוס . , 21/3/2014 16:26   בקטגוריות אני, השמנה, כוח רצון, כישלון עצמי, מטרה, משקל, שמנה  
קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על משקל ולב שבור


שנה וארבעה חודשים עברו מהפעם האחרונה שכתבתי פוסט.

אני עדיין זוכרת את הפוסט האחרון כאילו כתבתי אותו אתמול, אותם הרגשות מציפים אותי בכל פעם מחדש כשאני נותנת למחשבות שלי לנדוד.

אפשר להגיד כשאני מועדת. 

עברתי כל כך הרבה בשנה האחרונה, למדתי על עצמי ויש מצב שזאת השנה הכי משמעותית שהייתה לי.

איבדתי את זה קצת, המשקל שלי השתגע איתי, עכשיו כשאני בבית די בטוח להגיד שחוזרים למסגרת. 

בתור התחלה אני צריכה לרדת חזרה ל50. מחר אני אקנה סוללה חדשה למשקל ונראה עד כמה המצב חמור. 

יש לי בערך חודשיים לעשות את זה כמו שצריך הפעם. לחזור לכל מה שאני יודעת.

לספור את הקלוריות. לישון רעבה קצת, לא יקרה כלום. 

אני צריכה קצת תעסוקה.

חזרתי בזמן קצת לא טוב, קשה לי למצוא את עצמי ואני חושבת שנשבר לי הלב בפעם הראשונה.

אני עדיין מנסה לעכל. 

עברתי רעב, כאבים בכל הגוף, קעקועים, פירסינגים, נפלתי, נותחתי, שברתי איברים אפילו. 

כל אלה לא משתווים לכאב הזה עכשיו. 

כי אני לא יודעת מה לעשות איתו. לא בטוחה איך להתמודד.

לפחות הפעם אני לא אוכלת בצורה ריגשית. 

בכל אופן, אני עדיין מנסה למצוא הגיון בזה שבחור זר הצליח לרסק אותי ככה. 

לא חבר של שנים, לא אקס מיתולוגי, לא אהבה ראשונה, בלי דייט אחד. 

פשוט יום אחד, ערב ראש השנה ליתר דיוק, שמתי אליו לב. מאז אני מתעלמת מכל דבר שהוא לא הוא.

שמתי אליו לב בזמן רע מבחינתו. כל אחד והתסביכים שלו אני מניחה.

יצאתי עם בחורים, אלה שהצליחו קצת לעניין אותי מעבר אבל אף פעם לא מספיק. רציתי רק אותו. אפשר להגיד עוד רוצה.

הבדיחה קצת על חשבוני הפעם. די הוגן בהתחשב שתמיד הייתי זאת שצוחקת.

כבר למדתי ממזמן שמפסיקים לחשוב על מישהו אחד כשמתחילים לחשוב על מישהו אחר,

אבל עדיין הוא כל מה שאני רוצה לחשוב עליו. מתעלמת לחלוטין מהעובדה שניסיתי כל דבר אפשרי עם הבחור.

מצד אחד אני חושבת שאסור לי לוותר כי לא כל יום פוגשים מישהו שמצליח להפיל לך את הלב (מספיק שאני אראה אותו מאחור במרחק של 100 מטר ממני בשביל שיעבור לי זרם),

ומצד שני אני חושבת שיש כבר גבול לכל תעלול ובזמן שאני מנסה להבין את הנשמה המיוסרת שלו אני מתייסרת בעצמי. 

כמה אפשר לנסות ולחכות?! 

כאן בעצם אני חוזרת לעניין של הדד-ליין לירידה במשקל. בערך בעוד חודשיים אני אתקל בו שוב.

הפעם אני רוצה לבוא מלמעלה, לעשות את זה הפוך. טיפשי אבל אני מקשרת הכל למשקל זה כבר ידוע.

זה יחזיר לי את הביטחון שאני צריכה בשביל להתמודד איתו שוב. 

אולי ורק אולי זה ישנה את דעתו, מי מבין איך הוא חושב. 

מה שכן אין דבר שמעלה לי את המוטיבציה כרגע כמו המחשבה על הרגע הזה.

אני רק מחכה לו. 

אני הולכת וחושבת איך אני מתקרבת לרגע הזה.

אני רצה ומרגישה שאני רצה אחריו.

אני עולה מדרגות ומדמיינת שזה מה שמחכה לי מעלה.

הזמן שיש לי הוא פחות או יותר אחרי חג הפסח. 

אז מוטיבציה יש, אמצעים יש ועכשיו יש גם תמיכה. מה יותר תומך מהבלוג הזה שמלווה אותי כבר שנים?

 

שבוע טוב ישרא-בלוג, 

תמיד טוב לחזור. 

 

לוס. 

(היום שבו נכתב פוסט בהרגשה חיובית בערך!)

נכתב על ידי לוס . , 15/2/2014 18:54   בקטגוריות אני, גוף ונפש, התחלה חדשה, יחסים, כוח רצון, מחשבות, משקל, קצת אופטימיות, רגשות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחסור ברעב.


"Nothing taste as good as being skinny feels"
-Kate Moss
זה חסר לי.
הטינספו, הצומות, הרעב, הקפה בלי החלב, הקולה זירו, המשקל שיורד (לזה שעולה אני לא מתגעגעת).
למראה המחוק, החסר חיים.
כבר לא בא לי פיקוד, לא בא לי קצונה, בא לי רק רזון. 
מצד אחד אני אומרת לעצמי שמה כבר יכול להיות? ננסה, נעבור את הפיקוד ונילחם על הקצונה...(חריגת פז"ם זה לא כיף בכלל)
פספסתי מחזור אחד בגלל שברי מאמץ, כי אני אף פעם לא יודעת מתי להפסיק וזה רע אבל גם טוב.
אבל מצד שני, למה לי? מה רע לי איפה שאני נמצאת עכשיו? יהיה לי את כל הזמן שבעולם להשקיע בעצמי,
משכורת מטורפת, קרוב לבית, יציאות סבבה, כל הזמן להכיר לוחמים ואנשים חדשים והכי חשוב חברות מדהימות. למה לעזוב? 
כל מה שמעניין אותי עכשיו זה להרזות את מה שהעלתי, אני לא רואה בעיניים...נמאס לי לא לעשות כלום.
לא אכפת לי מציפיות של אנשים, לא אכפת לי מכאבים גופניים, לא אכפת לי אם בפנים אני אהיה מרוסקת.
אכפת לי מדבר אחד. זנחתי אותו קצת, אבל תמיד היה אכפת לי. 
אין מה לעשות, כנראה שזה המדד לחיי, משקל מפגר. הסלידה והקנאות שלי למשקל מטריפות. 
התקדמתי קצת לפני שחזרתי עכשיו אחורה. הלכתי לקב"נית פעם אחת ולדיאטנית פעם אחת. הספיק לי. 
היא הביאה לי תפריט מטורף "בשביל לאזן את הגוף", כ"כ נבהלתי ממנו שכבר אכלתי יותר ממה שכתוב...
העברתי שיעור על הפרעות אכילה, זאת דווקא הייתה חוויה מלמדת. לעמוד מול חברות שלי, שרגילות לראות בן אדם חייכן וחיובי,
לקלף שכבה שכבה מעליי ולהכניס אותן יותר פנימה היה קשה, עכשיו אני מרגישה די עירומה.
ויותר מעצבן, משהו שהאמת לא צפיתי, הוא שעכשיו נכנסים לי לצלחת.
לא נראה לי לעניין שהסמלת שלי מכריחה אותי לקחת עוד אוכל, על מה ולמה!? לא נתתי לה שום סיבה עד השיעור לחשוב שמשהו לא בסדר,
אכלתי כמו כולן רוב הזמן. 
אני מניחה שזה ילך ויהיה גרוע יותר, במיוחד עכשיו כשהחלטתי להתעלות על עצמי, להפסיק להתברבר. 
נמאס לי להגיד "מחר אני יאכל פחות", לא מחר - היום, הרגע. 
אין סיבה שאני אסתכל על בנות אחרות וישרוף לי בלב שאני לא כמוהן, יש לי הרבה כוח רצון ומספיק אמצעים וידע בשביל להוריד את כל מה שהעלתי ויותר.
המשקל שלי כרגע הוא 56.9, המטרה הראשונה שלי היא 50. משהו עגול ונחמד. 
תמיד שקלתי בסביבות ה51-52 ועד שהגעתי ל50 יצאה נשמתי. אם אני מתייחסת לזה שהתחלתי ב59 וירדתי ל53, זה 6 קילו עד שהגוף שלי נכנס להשהייה מעצבנת. 6 קילו עד לרגע שהייתי צריכה להקצין ולהתחיל לקחת משלשלים.
כלומר, אני יגיע שוב בערך ל50-51 עד שהגוף שלי יביא לי כאפה. 
ומשם, נתמודד. 
אני רק צריכה לזכור כמה טוב זה שהמכנס גדול עליי, והעצמות בולטות, והרגליים רזות, ועצם הבריח שלי שאני כ"כ אוהבת נראית לעין מכל זווית,
והאצבעות ארוכות ודקיקות, אני מוכנה אפילו להקריב שתי מידות חזייה!
גם לפנות יותר זמן לבלוג זה משהו שאני רוצה לעשות, יש לי זמן הוא פשוט לא מנוצל כראוי והתפקיד לי קצת שוחט אז אני יותר מאשתדל.
השקילה הבאה שלי תהיה בסביבות ה6/9 אין לי משקל יעד, פשוט לרדת. 
מקווה שכולן מחזיקות מעמד ושומרות על עצמן.
שיהיה שבוע דל, מהיר, קל ורגוע!
לוס. 

  
עריכה 02:08 בלילה של ה30/8
היום וחצי האחרון לא היה מי יודע מה מבחינת אוכל, אכלתי והרבה. אני לפני מחזור אז זה עוד מובן..
נקווה שבמשך השבוע אני ישלוט בעצמי יותר! 
נכתב על ידי לוס . , 28/8/2011 12:05   בקטגוריות אוליביה פלרמו, אני, גוף ונפש, זכרונות, השמנה, כוח רצון, מחשבות, מטרה, משקל, ציטוטים, קייט מוס, רגשות, רזה, רזון, צבא, תמונות  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
43,974
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללוס . אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לוס . ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)