זה חסר לי.
הטינספו, הצומות, הרעב, הקפה בלי החלב, הקולה זירו, המשקל שיורד (לזה שעולה אני לא מתגעגעת).
למראה המחוק, החסר חיים.
כבר לא בא לי פיקוד, לא בא לי קצונה, בא לי רק רזון.
מצד אחד אני אומרת לעצמי שמה כבר יכול להיות? ננסה, נעבור את הפיקוד ונילחם על הקצונה...(חריגת פז"ם זה לא כיף בכלל)
פספסתי מחזור אחד בגלל שברי מאמץ, כי אני אף פעם לא יודעת מתי להפסיק וזה רע אבל גם טוב.
אבל מצד שני, למה לי? מה רע לי איפה שאני נמצאת עכשיו? יהיה לי את כל הזמן שבעולם להשקיע בעצמי,
משכורת מטורפת, קרוב לבית, יציאות סבבה, כל הזמן להכיר לוחמים ואנשים חדשים והכי חשוב חברות מדהימות. למה לעזוב?
כל מה שמעניין אותי עכשיו זה להרזות את מה שהעלתי, אני לא רואה בעיניים...נמאס לי לא לעשות כלום.
לא אכפת לי מציפיות של אנשים, לא אכפת לי מכאבים גופניים, לא אכפת לי אם בפנים אני אהיה מרוסקת.
אכפת לי מדבר אחד. זנחתי אותו קצת, אבל תמיד היה אכפת לי.
אין מה לעשות, כנראה שזה המדד לחיי, משקל מפגר. הסלידה והקנאות שלי למשקל מטריפות.
התקדמתי קצת לפני שחזרתי עכשיו אחורה. הלכתי לקב"נית פעם אחת ולדיאטנית פעם אחת. הספיק לי.
היא הביאה לי תפריט מטורף "בשביל לאזן את הגוף", כ"כ נבהלתי ממנו שכבר אכלתי יותר ממה שכתוב...
העברתי שיעור על הפרעות אכילה, זאת דווקא הייתה חוויה מלמדת. לעמוד מול חברות שלי, שרגילות לראות בן אדם חייכן וחיובי,
לקלף שכבה שכבה מעליי ולהכניס אותן יותר פנימה היה קשה, עכשיו אני מרגישה די עירומה.
ויותר מעצבן, משהו שהאמת לא צפיתי, הוא שעכשיו נכנסים לי לצלחת.
לא נראה לי לעניין שהסמלת שלי מכריחה אותי לקחת עוד אוכל, על מה ולמה!? לא נתתי לה שום סיבה עד השיעור לחשוב שמשהו לא בסדר,
אכלתי כמו כולן רוב הזמן.
אני מניחה שזה ילך ויהיה גרוע יותר, במיוחד עכשיו כשהחלטתי להתעלות על עצמי, להפסיק להתברבר.
נמאס לי להגיד "מחר אני יאכל פחות", לא מחר - היום, הרגע.
אין סיבה שאני אסתכל על בנות אחרות וישרוף לי בלב שאני לא כמוהן, יש לי הרבה כוח רצון ומספיק אמצעים וידע בשביל להוריד את כל מה שהעלתי ויותר.
המשקל שלי כרגע הוא 56.9, המטרה הראשונה שלי היא 50. משהו עגול ונחמד.
תמיד שקלתי בסביבות ה51-52 ועד שהגעתי ל50 יצאה נשמתי. אם אני מתייחסת לזה שהתחלתי ב59 וירדתי ל53, זה 6 קילו עד שהגוף שלי נכנס להשהייה מעצבנת. 6 קילו עד לרגע שהייתי צריכה להקצין ולהתחיל לקחת משלשלים.
כלומר, אני יגיע שוב בערך ל50-51 עד שהגוף שלי יביא לי כאפה.
ומשם, נתמודד.
אני רק צריכה לזכור כמה טוב זה שהמכנס גדול עליי, והעצמות בולטות, והרגליים רזות, ועצם הבריח שלי שאני כ"כ אוהבת נראית לעין מכל זווית,
והאצבעות ארוכות ודקיקות, אני מוכנה אפילו להקריב שתי מידות חזייה!
גם לפנות יותר זמן לבלוג זה משהו שאני רוצה לעשות, יש לי זמן הוא פשוט לא מנוצל כראוי והתפקיד לי קצת שוחט אז אני יותר מאשתדל.
השקילה הבאה שלי תהיה בסביבות ה6/9 אין לי משקל יעד, פשוט לרדת.
מקווה שכולן מחזיקות מעמד ושומרות על עצמן.
שיהיה שבוע דל, מהיר, קל ורגוע!
לוס.
עריכה 02:08 בלילה של ה30/8
היום וחצי האחרון לא היה מי יודע מה מבחינת אוכל, אכלתי והרבה. אני לפני מחזור אז זה עוד מובן..
נקווה שבמשך השבוע אני ישלוט בעצמי יותר!