לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Extraordinary


One day I`ll be Perfect, I`ll be so Extraordinary

Avatarכינוי:  לוס .

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מחסור ברעב.


"Nothing taste as good as being skinny feels"
-Kate Moss
זה חסר לי.
הטינספו, הצומות, הרעב, הקפה בלי החלב, הקולה זירו, המשקל שיורד (לזה שעולה אני לא מתגעגעת).
למראה המחוק, החסר חיים.
כבר לא בא לי פיקוד, לא בא לי קצונה, בא לי רק רזון. 
מצד אחד אני אומרת לעצמי שמה כבר יכול להיות? ננסה, נעבור את הפיקוד ונילחם על הקצונה...(חריגת פז"ם זה לא כיף בכלל)
פספסתי מחזור אחד בגלל שברי מאמץ, כי אני אף פעם לא יודעת מתי להפסיק וזה רע אבל גם טוב.
אבל מצד שני, למה לי? מה רע לי איפה שאני נמצאת עכשיו? יהיה לי את כל הזמן שבעולם להשקיע בעצמי,
משכורת מטורפת, קרוב לבית, יציאות סבבה, כל הזמן להכיר לוחמים ואנשים חדשים והכי חשוב חברות מדהימות. למה לעזוב? 
כל מה שמעניין אותי עכשיו זה להרזות את מה שהעלתי, אני לא רואה בעיניים...נמאס לי לא לעשות כלום.
לא אכפת לי מציפיות של אנשים, לא אכפת לי מכאבים גופניים, לא אכפת לי אם בפנים אני אהיה מרוסקת.
אכפת לי מדבר אחד. זנחתי אותו קצת, אבל תמיד היה אכפת לי. 
אין מה לעשות, כנראה שזה המדד לחיי, משקל מפגר. הסלידה והקנאות שלי למשקל מטריפות. 
התקדמתי קצת לפני שחזרתי עכשיו אחורה. הלכתי לקב"נית פעם אחת ולדיאטנית פעם אחת. הספיק לי. 
היא הביאה לי תפריט מטורף "בשביל לאזן את הגוף", כ"כ נבהלתי ממנו שכבר אכלתי יותר ממה שכתוב...
העברתי שיעור על הפרעות אכילה, זאת דווקא הייתה חוויה מלמדת. לעמוד מול חברות שלי, שרגילות לראות בן אדם חייכן וחיובי,
לקלף שכבה שכבה מעליי ולהכניס אותן יותר פנימה היה קשה, עכשיו אני מרגישה די עירומה.
ויותר מעצבן, משהו שהאמת לא צפיתי, הוא שעכשיו נכנסים לי לצלחת.
לא נראה לי לעניין שהסמלת שלי מכריחה אותי לקחת עוד אוכל, על מה ולמה!? לא נתתי לה שום סיבה עד השיעור לחשוב שמשהו לא בסדר,
אכלתי כמו כולן רוב הזמן. 
אני מניחה שזה ילך ויהיה גרוע יותר, במיוחד עכשיו כשהחלטתי להתעלות על עצמי, להפסיק להתברבר. 
נמאס לי להגיד "מחר אני יאכל פחות", לא מחר - היום, הרגע. 
אין סיבה שאני אסתכל על בנות אחרות וישרוף לי בלב שאני לא כמוהן, יש לי הרבה כוח רצון ומספיק אמצעים וידע בשביל להוריד את כל מה שהעלתי ויותר.
המשקל שלי כרגע הוא 56.9, המטרה הראשונה שלי היא 50. משהו עגול ונחמד. 
תמיד שקלתי בסביבות ה51-52 ועד שהגעתי ל50 יצאה נשמתי. אם אני מתייחסת לזה שהתחלתי ב59 וירדתי ל53, זה 6 קילו עד שהגוף שלי נכנס להשהייה מעצבנת. 6 קילו עד לרגע שהייתי צריכה להקצין ולהתחיל לקחת משלשלים.
כלומר, אני יגיע שוב בערך ל50-51 עד שהגוף שלי יביא לי כאפה. 
ומשם, נתמודד. 
אני רק צריכה לזכור כמה טוב זה שהמכנס גדול עליי, והעצמות בולטות, והרגליים רזות, ועצם הבריח שלי שאני כ"כ אוהבת נראית לעין מכל זווית,
והאצבעות ארוכות ודקיקות, אני מוכנה אפילו להקריב שתי מידות חזייה!
גם לפנות יותר זמן לבלוג זה משהו שאני רוצה לעשות, יש לי זמן הוא פשוט לא מנוצל כראוי והתפקיד לי קצת שוחט אז אני יותר מאשתדל.
השקילה הבאה שלי תהיה בסביבות ה6/9 אין לי משקל יעד, פשוט לרדת. 
מקווה שכולן מחזיקות מעמד ושומרות על עצמן.
שיהיה שבוע דל, מהיר, קל ורגוע!
לוס. 

  
עריכה 02:08 בלילה של ה30/8
היום וחצי האחרון לא היה מי יודע מה מבחינת אוכל, אכלתי והרבה. אני לפני מחזור אז זה עוד מובן..
נקווה שבמשך השבוע אני ישלוט בעצמי יותר! 
נכתב על ידי לוס . , 28/8/2011 12:05   בקטגוריות אוליביה פלרמו, אני, גוף ונפש, זכרונות, השמנה, כוח רצון, מחשבות, מטרה, משקל, ציטוטים, קייט מוס, רגשות, רזה, רזון, צבא, תמונות  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



I'm Back


אחרי 4 חודשים ועלייה במשקל של 7 קילו. יס.

צבא זה דרעק.

אז מה עבר עליי בכל הזמן הזה... התגייסתי לצה"ל, יש לי אחלה תפקיד, תומכת לחימה..כרגע טוחנת קצת אבל עוד מעט זה ישתנה.

אני מרוצה מהתפקיד, אני מרוצה מאיך שהשירות עובר בנתיים ואני השמנתי בצה"ל, הרבה.

אין לי מושג אם זה מסה של שרירים או של פחמימות אבל כל הגוף שלי גדל, הידיים שלי בעובי מטורף וזה לא הזייה של הפרעת אכילה.

הן באמת שמנות.

והרגליים, יואו הרגליים!!! עד שהייתי קרובה להגיד עליהן מילה טובה, שהן באמת נראות קצת רזות, הן התרחבו לי בטירוף!

לא משנה מה סיפרו לכן, אי אפשר להתחמק מאוכל בצבא. המפקדות נושפות לך בעורף ואיכשהו גם מלפפונים וגבינה בבוקר מסתכמים ב300 קלוריות.

אני זוכרת שהייתי מחשבת את הארוחות ובצהריים הגעתי ל800, וצהריים אני מתכוונת ל12 כשהיום שלי נגמר ב23:00.

בקיצור, זוועה.

 

אני נכנסת לבלוג ואני יוצאת מפה עם מוטיבציה, בשבועיים הבאים אני אצמצם הקפים.

לוס. 3>

נכתב על ידי לוס . , 11/12/2010 09:52   בקטגוריות השמנה, אוכל, קלוריות, צבא, משקל  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיט.


זה יהיה פוסט שיגע בהכל מלבד בהפרעות אכילה. בהכל.

 

לא קל לי לדבר על עצמי ועל מה שעובר עליי בלי להתייחס לנושא הנ"ל,

החלטתי לעשות את זה מתוך אמונה וידיעה שיש בי הרבה יותר וקורים לי המון דברים בדיעבד במשך היומיום.

אני אפתח בזה שהגיוס שלי ממש קרוב (מטרות וכאלה לפוסט אחר!) ואני מתרגשת,

אני מוכנה לזה, בין אם מתוך שעמום ובין אם מתוך בשלות... בא לי לקבל סטירה ולצאת מהאיזור הבטוח שלי.

המחשבה שאני הולכת לחוות הרבה דברים חדשים קורצת לי ואולי מי יודע שם יגמרו בעיותיי הנפשיות... או יחמירו D:

התפקיד שלי במהותו לא קרבי, כל התפקידים שייעדו לי היו של מחשבה, והאמת היא שאני די מרוצה ממנו.

היציאות שלי הביתה יהיו סבבה לגמרי וזה תפקיד שאפשר להתקדם בו שזה משהו שהיה לי חשוב לאחרונה.

כמה מחברותיי הטובות כבר התגייסו, כמובן שהתרגשתי נורא וקשה לי להאמין שלא נחזור לעוד שנה בתיכון שכולנו אהבנו.

 

בנושא אחר, החיים שלי קיבלו תפנית גם בקטע של הזוגיות...  כמו שכבר הזכרתי אני ור' נפרדנו אחרי שנתיים ביחד.

הניתוק בא מהצד שלי, הרגשתי שמיציתי. רציתי לבד, רציתי חופש.

זה לא מה שקרה בדיוק כי יצא לי לפתח קשר עם מישהו חדש, לא רישמי ולא מחייב, אבל עדיין.

הוא שונה מר', לכל אחד המגרעות והיתרונות שלו. נקרא לו ב'.

מעצבן אותי שהוא לא יודע להחליט, או לבחור. אדיש משו. לא הכי יוזם, ודי מתוסבך.

מאהב מעולה מצד שני, רגיש, עדין. מפנק. ממממ מסקרן. כמו כל דבר חדש. וגם שכבתי איתו בסופו של דבר.

הוא התגייס לא ממזמן וזה מקשה על הכל, פעם ב21 יום הוא מגיע הביתה ליממה בקושי ומשך השבוע כמעט ולא ניתן לדבר.

בהתחלה כשהכל באמת היה איזי-גואינג זה לא היה לי משנה, אמרתי "מה שיהיה יהיה"...

אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי יושבת ימים ומחכה לשיחות ממנו, וכשהן מגיעות הן נמשכות בקושי 5 דק'.

וכשהוא מגיע הביתה זה לחלוק אותו עם כולם מן הסתם. ובכלל עוד מעט יהיה גם לי לו"ז צבאי משו.

ובכל זאת אני פנויה, ויש פיתויים. למרות שאני משחקת תפקיד של טרף. הרבה הצעות, הרבה שורות פתיחה.

בסופו של דבר נשארתי עם שתי ציפורים על העץ, כי אין לי אותו וגם אין לי אפשרות רגשית להיות עם אחרים.

לא מצב רצוי.

ויש עוד כ"כ הרבה דברים באמצע, כמו האקסית המטורפת שלו.הבנתי שהיא רודפת כל נוכחית שהייתה לו זה באמת אחד הקטעים...

כאילו שאני צריכה דרמות.

אף פעם לא אהבתי דרמות, זה לא באמת מעניין וכל עניין של תשומת לב נראה לי מיותר. אבל אם ככה בא לה, בכיף!

בלי קשר בסופ"ש האחרון משו קצת השתנה ואני לא יכולה להצביע, נראלי שאני די באוויר עכשיו

וגם לא דיברנו במשך של השבוע כבר שבוע שני וזה מוזר. (לא דיברנו שבוע שלם, הוא יצא הביתה, ומאז שוב שום דבר).

לא יודעת אם לחכות או לתת אפשרות לשאר ההזדמנויות... נראה כבר.

 

בא לי לשתף קצת על עצמי ככה בקטנה כדי להרגיש שיש לי עוד על מה לכתוב:

# יש לי YES בבית, וגם בחדר, אני נושמת לוויין. אני צופה אולי ב80% מהסדרות המיובאות שלהם..

האנטומיה של גריי, עקרות בית נואשות, דקסטר, העשב של השכן, איך פגשתי את אמא, קריסטין הישנה,

מרסי, ניפ/טאק, האישה הטובה, צווארון לבן, דם אמיתי, מגרש ביתי, 90210, גיבורים, מספרים,

מחשבות פליליות, פשע מן העבר, המפץ הגדול ועוד כמה שלא עלו לי עכשיו...

# אני בן אדם יותר של חתולים, אבל יש לי בבית גם חתול וגם כלבה.

# יש לי אובססיה מטורפת (עוד אחת) לנעליים, בגדים ואקססוריז. אולי בגלל הצורך להרגיש כל הזמן טוב עם עצמי.

לצערי ניסיתי כל דבר אבל אני לא מפסיקה לקנות, בין אם ב10 שקלים ובין אם בסכומים גבוהים יותר...

# יש לי חוברת ציור מקצועית וכל מיני כלים לציור, שזאת אחת האהבות שלי למרות שאני לא מציירת

לעיתים קרובות וגם לא מציירת מהראש.

# הפרי האהוב עליי זה אבטיח אבל אני אף פעם לא אתנגד לקוקוס, שזה גם הריח האהוב עליי.

# אני מוסיפה קינמון לנס קפה.

# יש לי כתב יד מזערי וזה גורם לאמא לפעמים ממש להתעצבן חח, אני גם שמאלית אגב.

# אין לי שום פירסינג/קעקוע בגוף, למרות שלאחרונה בחרתי קעקוע ועכשיו יש לי את כל הזמן שבעולם לחשוב

טוב טוב אם לעשות אותו או לא.

# אני זונה של קרמים, כל הזמן תמצאו אותי עם קרם גוף, קרם לידיים וקרם פנים!

# ניתן להגיד שאני גם מטופחת, למרות שכשאני אוכלת הרבה אני מזניחה את עצמי ליום-יומיים ונשארת ממש מג'וייפת.

# אני לא שותה וודקה כמו כל טיפוס בגילי, אני אוהבת בירה, ליקר בייליס' ויין לבן. אני נורא ספציפית בקטע הזה.

# גומי זאת אחת מחולשותיי הארורות, אין מצב בחיים שאני יעמוד בפיתוי.  

 

ופתאום נראלי שרשמתי הרבה דברים אז אני אשמור קצת לאחרי זה...

עוד בקטנה - אני רושמת את הפוסט כמעט שעה, כל דקה עדיין מחכה לשיחה, צמודה לפייסבוק ולבקבוק קולה זירו.

שיהיה לכולם המשך סופ"ש טוב (כי הוא כבר בפתח),

אוהבת, לוס.

 

נכתב על ידי לוס . , 18/8/2010 21:54   בקטגוריות ב', אני, יחסים, מחשבות, סיפורים, רגשות, צבא, צבא, צבא, צבא, תחביבים, עובדות, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
43,974
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , יצירתיות , המתמודדים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללוס . אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לוס . ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)