דרך הצללים

פרק 1

הרוח הקרירה נשבה בחוזקה,בדרכה העיפה את העלים שנותרו על העץ מול חדרה של סמנתה שעדיין ישנה ולא חשה בדבר.

הציפורים צייצו והשמש עמדה לזרוח,זו הייתה שעת בוקר מוקדמת שבה רוב בני הבית ישנו וחלמו חלומות,כולם מלבד לורן שכבר כשעה קודם לכן התייצבה במטבח והכינה את ארוחת הבוקר.

כמו כל יום ראשון,היא תמיד זו שקמה ראשונה ומתהלכת בבית בחוסר מאס, עם הכותונת הלבנה שלה והשיער האסוף, מתהלכת הלוך ושוב בלי לעשות כלום, בלי להוציא מילה כשרק את  רעש צעדיי בהונה ניתן לשמוע ברקע.

הייתה דממה, רעש המכוניות גם הוא אינו נשמע,לורן התיישבה על ספת העור השחורה כשכוס קפה בידיה,רגליה שלובות זו בזו והיא שקועה עמוק במחשבותיה.

לפתע ג'ון הופיע מולה, לבוש בחלוק הכחול והארוך שלו,הוא לגם מהקפה שהיה מונח על השולחן והתיישב לצד אשתו.

"בוקר נפלא,יפתי" אמר ונשק לה על הלחי.

"בוקר אור אהובי" אמרה וחיוך מתוק על שפתיה.

"איזה כייף זה לקום כל בוקר לצד האישה שאתה אוהב" הוסיף ולגם עוד לגימה.

לורן התמתחה ואז אמרה "איזה ריח טוב יש לך"

"אני תמיד מתבשם אחריי שאני מתקלח" אמר בחיוך.

לאחר כמה ד' של שקט ג'ון הוסיף" יש לי הפתעה בשבילך"

"הפתעה?" שאלה בחזרה ועשתה פרצוף מופתע.

"הזמנתי לנו כרטיסי טיסה לישראל,לשבועיים,אני את והבנות,מה את אומרת?"

לורן קמה על רגליה,הניחה את הקפה על השולחן,עשתה מבט מודאג ואמרה

"הייתי שמחה,אבל אתה יודע שאני לא יכולה לקחת חופש מהעבודה"

"נו בחייך,זה רק לשבועיים,את מתארת לעצמך איזה חיים משוגעים נעשה שם?"

"אני יודעת,אבל.."

"וחוץ מזה,הבנות ממש ישמחו להתחיל את החופש בחו"ל,את לא חושבת?"

"אני לא יכולה לעזוב את המטופלים שלי סתם ככה,הם צריכים אותי"

"לא יקרה כלום אם לא תעבדי כמה ימים,אני גם צריך אותך."

"ג'ון,זה נשמע נהדר,באמת, אבל אני לא יכולה,יש לי מחויבות"

"ואליי אין לך מחייבות?"

"נו,אל תתנהג כמו ילד קטן,אתה יודע שהעבודה שלי דיי מסובכת"

"בטח תהייה איזו אחות אחרת שתוכל להחליף אותך,אל תהיי כזו קשה"

"טוב, אני צריכה להתקשר ולברר מתי המשמרת הבאה שלי,נראה מה אני כבר יכולה לעשות."

"יופי,תמהרי כי הטיסה שלנו מחר"

"מה מחר? אתה רציני?  אין סיכוי שנספיק לארגן את כל המזוודות עד מחר"

"אל תדאגי,אמילי כבר טיפלה בזה"

"אמילי?  ממתי היא יודעת מכל זה?"

"מה זה חשוב?  אמרתי לה לארגן לנו את המזוודות וזהו,הכול כבר מוכן את לא צריכה לדאוג לכלום"

"אני בכל זאת חושבת שאני צריכה להישאר,אולי תטוס רק אתה והבנות?"

"תמיד את חייבת לבאס?"  

"אני באמת מצטערת,אבל זה לא מתאים כרגע,"

"לך זה אף פעם לא מתאים" אמר בכעס ואז קם והדליק סיגריה.

"יש מטופל שנמצא במצב לא ממש טוב,ואני צריכה להיות שם,תנסה להבין"

"אני מבין"

"באמת?"

"כן,אני מבין שהעבודה שלך יותר חשובה לך מהמשפחה שלך"

"אתה יודע שזה לא נכון"

ג'ון קם מהכורסה והתהלך לכיוון המרפסת כשהסיגריה עדיין בפיו ולורן ישר הולכת בעקבותיו.

לורן משכה את דלת המרפסת ונכנסה פנימה,היא לקחה גם כיסא והתיישבה.

לאחר מספר דקות שנראו כנצח היא אמרה " למה צריך לנסוע? יש המון מקומות יפים באוסטרליה שהבנות יכולות לראות"

ג'ון לא הגיב,הוא המשיך לשבת ולבהות בנוף המדהים המשקיף מביתם.

"אתה יודע שאני שונאת שאתה מעשן" אמרה בקול רם ולקחה את המצית בשביל להדליק גם סיגריה"

"אל תעברי נושא בבקשה" אמר בקול חלש ומבואס.

" אתה בטח תרצה לבקר את אשתך שם ואני לא ממש ירגיש בנוח,אתה יודע"

"מה זה קשור עכשיו?" אמר בכעס ונעמד מולה.

לאחר כמה שניות הוסיף" אז זו הסיבה האמיתי שאת לא רוצה לנסוע,למה לא אמרת קודם?"

"לא יודעת,לא רציתי ממש להזכיר לך ש..."

"נו באמת,באישה מתה את מקנאה? תעשי לי טובה! חוץ מזה תכננתי שנהייה במלון ואין לזה שום קשר למה שאמרת."

"באמת שאני מבינה,זו האישה הראשונה שלך וגם בטח לסמנתה חשוב מאוד כל העניין,אז תטוסו אתם,אני מעדיפה להישאר כאן"

ג'ון לא ענה,הוא לקח נשימה עמוקה ונכנס הביתה.

"לאן אתה הולך?" שאלה לורן בחיפזון.

ג'ון התעלם ממנה,הוא הלך לעבר המדרגות,ולורן לעומתו הבינה את הרמז ,היא התהלכה לעבר המטבח כדי לערוך את השולחן לקראת ארוחת הבוקר.