י"ב סטלה.

ניסיתי לחפות על מעשיי, להסתיר זאת מעיניה הבולשות.

כשנעצתי בה מבט מרושע היא ניסתה ללכסן את עיניה ולהתממם, (להסתכל על משהו אחר) כאילו לא עשתה דבר.

כיסיתי זאת בידיי, מרגישה טיפשה וקטנה מתמיד.

כמה מעצבן לנסוע באוטובוס עם אנשים זרים.

רציתי רק לכתוב כמה מילים ביומן.

(הישראלים האלה..X: הייתי חייבת להוסיף את המשפט הזה..)

הפנתי את מבטי וחיפשתי מקום אחר פנוי, פרט למקומות שבהם יושבים חיילים שבדרך קבע נרדמים לי על הכתף ומריירים תוך הפסקות והתעוררויות עם התנצלויות מרובות, וגם לא ליד נשים בהריון+ילדה צורחת על ברכיהן...

אבל לא היה!

אז, פניתי לעיסוק אחר..

סריגת כיפות^^