barblack

עכשיו כשאני מפוקסת יותר ניתנה לי האפשרות להיזכר בחויות הקשות שעברו עלי השנה היות שאני שהחלמתי מכל הקושי והמחלת נפש שלי- יש לי יותר כלים להתמודד עם זה ולהיזכר מה עבר עלי איך ולמה זה קרה  לי.

ניהלתי שיחה עם חברה על התמכרות לסמים והיא שאלה אותי איך זה שעם כל התסבוכים הקשים שעברתי לא התמכרתי לסמים- אז אמרתי לה שהיה לי התמכרות שהיא שונה מסמים אבל קשה באותה מידה, והיא אמרה לי-

"אבל כן הזרקת פעם אחת, נכון?"

"כן" עניתי לה

ופתאום סיפרתי לה על המקרה הזה והכל יצא מפי בנהירות ללא פחדים וכאבי לב על מה שעשיתי, ללא ספקות שהיא תחשוב עד כמה אני פסיכית.

"הזרקתי הרבה דברים לגוף שלי... והכל בבת אחת ביום אחד, וזה לא היה חומר"

והמשכתי את הספור באופן רציף כאילו זה הכל מאחורי ואין לי צורך לחזור על מעשים נוראיים אילו.

 התמונה הזו היא באחת המעבדות באוניברסיטה מתאמנים על מציאת וריד.

---

הכנתי את כל הסט שאחיות מכינות בפרוצדורות בבי"ח כמו שלמדתי בבי"ס לאחיות, כל פעם שחזרתי ממעבדה בבי"ס לאחיות אספתי איתי עוד כלים של בי"ח שכולל מזרקים אלכוהול לחיטוי סטטוסקופ ששימש ללימודים ועוד כל מיני מחטים וונפלונים וכמובן הדבר שהכי הלהיב אותי וסיפק את צורכי  להתפתחות הדיכאון והאובדנות- סכינים סטריליים- זה הכי מוזר תמיד כשחתכתי את עצמי ניקיתי באלכוהול- מוזר מאד הרס עצמי ופגיעה עצמית בעודי שומרת על סטריליות.....

יצא לי שבוע לפני כן להביא מהמעבדה תוך כדי לימודים שכל הסטודנטיות על מדים כולל אני להביא כמה בקבוקונים לאוסף הפרטי שלי של דברים מהבי"ח, זה היה לפני שעברתי קורס פרמקולוגיה (קורס תרופות) אז לא היה לי מושג למה כל תרופה או ויטמינים יעילים, אז זה שרד שבוע על המדף בחדרי במעונות הסטודנטים, ובלילה אחד שהרגשתי נורא ואים הכנתי את כל הציוד יפה ומסודר על השולחן ואמרתי " אני עכשיו יזריק את כל התרופות האילו יחד " וכדי להוסיף לאפקט הזה גם בלעתי את כל הכדורים שהיו לי בבית- כל המייצבי דיכאון שלי אקמולים, אדויל, כדורי סידן, קלונקסים, עוד כדורי שינה למיניהם, למרות שתמיד אני שומרת על הכדורים שלי בקנאיות כדי שאוכל לישון ולמנוע חרדות כשהתקף חרדה מתחיל

"אמות היום ולכן אין צורך לשמור לעת הצורך כדור אחד אפילו"

וזה נתן לי עוד יותר נחישות שהפעם אני אצליח למות.

אז בזרוע ימין הכנסתי מזרק עם מחט ירוקה שזה מחט גדולה בשביל הזרקה כך שכל יספג תת עורי וכך זה יותר פוגעני ( לא בוריד) בזרוע שמאל שמתי פרפרית כי כך יתאפשר לי להזריק כל מיני תרופות, בדקתי באינטרנט ומסתבר שהלידוקאין שיש לי בבקבוק הוא סם הרדמה לניתוחים מקומיים אז עשיתי חישוב- אם מזריקם מעט cc זה  להרדמה מקומית ואם אני אזריק את כל הבקבוק אז זה ירדים את כולי ועם תוספת של אדרנלין ושל כל הכדורים בטוח זה יצליח להביא אותי למוות בטוח.

כולי יושבת רגועה במיטה מכינה מזרק לפרפרית עם אדרנלין מעורבב עם הפרין (שזה נוגד קרישה כך שהתרפות יכנסו חלק לדם) ועם סם ההרדמה , מזרק עסיסי של 10 cc שכולו מלא עד הסוף.

קודם הזרקתי מגנזיום לצד ימין ולא יכולתי להזיז את פרק יד ימין , זה הקשה לגמרי את פרק הזרוע  אבל עם כל הנחישות שלי הצלחתי להזריק לפרפרית את כל המזרק של יד שמאל.

הלב שלי פועם בשיא המהירות (השפעת האדרנלין שנותנים בדום לב כי זה ממריץ את דפיקות הלב) ואני רואה את בית החזה עולה ויורד מהר מאד ממש כאילו הלב שלי הולך לקפוץ החוצה וכל הגוף שלי מזיע ועולה לי החום כאילו אני באמצע מסע ריצה.

אבל תוך כדי זה של קצב לב מהיר העיניים שלי מתחילות להיעצם וכולי מטושטת ועייפה גופי רוצה לישון בגל סם ההרדמה וכדורי השינה, ואילו ניגודים כ"כ חזקים כדורי הרדמה ורצון לישון של גופי במקביל לקצב לב המהיר של ליבי .

הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו הוא- הלואי שאני אמות מהתקף לב וזהו- לא משנה אם אני עמוסת סם הרדמה , אני יגאל בעזרת התקף לב וזה יהיה סבבה.

 בעודי נושאת תפילה זו נחתתי בעולם צבעוני מאד בכל צבעי הקשת ואני בתוך מערבולת מהממת של הצבעים השמחים שאני אוהבת הרבה ורוד תכלת , צהוב וכו'.

מערבולת שאני מרחפת בתוכה ומתקדמת פנימה לתוך האופק שיש שם את כל הדברים שאני אוהבת- הרבה דברים חומריים, שזה כאילו מטרה להגיע אליה תוך כדי רחיפה,

לא היה זמן ושעון , ממש גן עדן, איני ממהרת לשום מקום ואני יודעת שהגעתי לנחלה ולמנוחה.

היו לי כמה הבזקים קטנים של החדר שלי במעונות הסטודנטים את הריצפה ואת עצמי מתאמצת ונועלת את דלת החדר אבל לשמחתי זה היה הבזקים קצרים מאד שהצלחתי לברוח מהם מהר ולהגיד לעצמי שזה רק חרדות שאולי לא הגעתי לגן עדן באמת.

וואחד סטלה.... כשדירתי עם מישהו שמכיר את עולם הסמים מקרוב הוא אמר לי שלידוקאין זה תחלופה להרואין ואם רק הייתי נותנת לו את זה הוא היה מוכר את זה בהרבה כסף, ושלא הייתי בשום גן עדן רק בסטלה מאד חזקה...