מכתיב שכנראה בחיים לא יגיע אליך

ישנם דברים שמפריעים לי, אצלך.

הרגשת חוסר האמון שאתה נותן בי.

חוסר אמון, זה אולי הדבר שהכי

פוגע בי בעולם. בטח כשזה בא ממך.

לדעתך השטויות שלי נגררות למקומות

לא נכונים. משהו כמו "סקס וסמים".

אתה, אתה באמת חושב שאני כזאת?

ילדה זולה בלי עקרונות?

אז לא, אני רוצה שתדע שאני

שומרת טוב מאוד על עצמי.

אתה יכול להיות בטוח שאני לא אגע

אפעם במשהו שקשור לעישון.

משום כיוון. כי זה פשוט לא מעניין אותי.

זה לא מעניין אותי, זה דוחה אותי.

זה רק מרתיע אותי מאנשים.

גורם לי לשמור מרחק.

כדי לא להרגיש אפילו קצת שייכת.

אז אולי אני לא נוהגת להסתובב

עם אנשים שכל היום יושבים

מול המחברת ולומדים. אולי אני לא

מסתובבת עם אנשים שעתידם מזהיר.

אבל תהיה בטוח שאני מסתובבת

עם אנשים טובים.

אנשים עם לב רחב.

אנשים שהחיבור שלי אליהם - זהב.

תסמוך עלי, זה הבקשה היחידה.

אני יודעת מה עובר עלי.

אני יודעת שמצב הלימודי לא הכי

טוב. אבל תאמין לי שזה לא בגלל

מי שאני נמצאת איתם.

קשה לי להקשיב, להתרכז.

וגם שאני חושבת שאני מצליחה

בסוף נותר לי רק להתאכזב.

באמת שלא בראש שלי כל הצעקות.

כל הריבים. יש דרכים אחרות

לפתור בעיות בחיים.

כי תאכלס מה כל הבולשיט הזה

יעזור? אז זהו, לכלום.

זה לא עוזר.

זה רק מרתיע, מרחיק אותנו אחד

מהשני.

אם, אם רק היית סומך עלי.

נותן בי 100% של אמון.

משקיע בי מהצד הנכון.

תומך בי - אבל עם חיוך על הפנים.

הכל היה יכול להיות כ"כ

הרבה יותר טוב.

אני רגילה כבר לריב איתך,

לצעוק, לצרוח..

אני רגילה כבר לעבור מקום

כשאתה מגיע.

אני לא רוצה שזה יהיה ככה.

אתה צריך לקחת בחשבון.

בשביל שדברים ישתנו,

אם אתה רוצה כמובן.

זה צריך לבוא משני הצדדים.

ביחד צעד אחר צעד.

להסביר מה רע, מה מפריע.

מה כואב. פשוט כל דבר קטן

שעומד על הלב.

אני תמיד אהיה פה.

מחכה.. אין לי לאן לברוח.

אני גם לא רוצה.

טוב לי בחיים. אבל חבל.

כי תמיד יכול להיות טוב יותר.

איתך.

[אגב, הפוסט הוא בשבילי, ורק בשבילי.

אין לכם מה להגיב/ להתערב]

Donam