שונאת אותך, אוהבת אותך, שונאת אותך, אוהבת אותך.
למה אני בוכה סתם.
למה אני צריכה את כל הבעיות האלה.
ולאן נעלמו להם השאלות. שהפכו לכל כך רטוריות.
איך זה שאני פתאום משתנה לי ולא מתוך רצון,
מה זה כל הרוע הזה עכשיו ?
רוצה לראות אותו אבל שונאת להלחם על זה. כל פעם בעיה אחרת, ואנחנ גרים חמש דקות אחד מהשנייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
