עד שהכל יעבור..

השנאה הכי גדולה שלנו,

לדברים שאנחנו תלויים בהם,

לאנשים שאנחנו חושקים בהם,

רק הולכת וגוברת ככל שהם משתלטים עלינו יותר.

גורמים לנו להשאר עירומים מולם.

והם עוצמים את עיניהם. עדיין.

מה זה כבר לשכוח,

חוסר הידיעה המייפה את הלחץ האטמוספרי של הלב שלי.

מי אתה בכלל,

שהגוף שלי יקבל את הצמרמורות האלה.

שאני אהיה מובכת כמו שאני עכשיו.

הפעם הראשונה שאני מעדיפה לאבד את בתולי הידע,

גם אם יצחקו מול הפנים שלי. אהיה מקוללת.

להאשים דימוי עצמי זו לא חכמה,

זה תירוץ של חלשים.

ואתם חלשים כי אתם לא פועלים ברגש, מרוב שאתם עסוקים ברגש.

 המעצבן מכל הוא שאתה לא אחד למיליון.

לאחרונה כשהרביתי להתעסק ברגש,

מצאתי את עצמי קפואה במקום.

ממש כמו עכשיו.