אז אני מחר מתגייסת,אם להחשיב את השעה.תקופה חדשה בשבילי,דף חדש.אכיר אנשים חדשים,זו מסגרת אחרת ובכלל,העצמאות תקבל הגדרה חדשה.

והיא? אני מניחה שהמחשבות עליה לא יטרידו אותי יותר מדי.כמובן שהייתי מתה לספר לה מה עובר לי בחיים,הייתי רוצה בסוף כל יום לספר לה איך עבר עלי היום והיא תספר לי כמה שזה היה ככה אצלה והיא תחמיר את המצב,כי היא נוטה להגזים בסיפורים.

אז אני מניחה שיהיה לי טוב,אני בנויה לסוג הדברים האלה.אני לא נשברת כל כך בקלות,יהיה טוב אה..

ששיחת טלפון של 27 שניות של "את מחר בבית? אני רוצה לקחת את הדברים חזרה" יכולה לגרום לי לכל כך הרבה בעיות.

אולי זה בגלל שאני יודעת שזו תהיה הפעם האחרונה שאני אראה אותה,אולי זו תהיה הפעם היחידה שאני אצטרך לדבר איתה בגלל סיבה כל שהיא ואולי זה בגלל שיש לי כל כך הרבה להגיד לה.לא יודעת,אבל אני משכנעת את עצמי ואת כולם שממנה כבר לא אכפת לי,אבל הראש חושב עליה 24/7.

לקראת הצבא,ברור שהדבר הראשון שחשבתי עליו זה עליה במדים,אם היא בכל זאת תשלח לי בהצלחה ואם טוב לה עם החברה החדשה,אם היא לוחשת לה בלילה מה שלחשה לי ואם היא מספיק טובה בשבילה.

אחרי ששמעתי שהיא בגדה בי,הצד שכועס עולה בהרבה על הצד שאוהב,אבל האהבה קיימת,ואני מחכה בקוצר רוח שתעלם.אולי תוך כדי הצבא,אולי זה יקרה כשאני אכיר מישהי חדשה ואולי רק אחרי שאוציא עליה הכל.אבל כרגע המצב די ברור לא,לא מתעסקים סתם בבן אדם כל כך הרבה..

"וידעתי שהפעם בלי ספק,זאת הפעם האחרונה.."

את זוכרת באותו יום בתחנה? אני לא מדברת על החיבוק הראשון שלנו,זה שנתת לי עם כל כך הרבה אהבה שבסוף התבררה רק כמשחק שלך.

אני מדברת על אותו יום בתחנה,שחזרתי הביתה כעוסה כי ראיתי אותך מתנשקת עם מישהי אחרת,זה לא היה אמור להפריע לי בכלל כי לא היינו ביחד,אבל היה בנינו מגעים פיזים,אבל לא הוגדרנו כיחד.

אז ראיתי אותך מתנשקת איתה ורואה אותך מבצעת בה מה שביצעת בי לילה לפני.זה הכעיס אותי מאוד,אבל איזו זכות הייתה לי להגיד לך משהו..

קראתי לך לתחנה,ואת באת,שאל על מה כל הסיפור.הסברתי לך שאני פשוט לא רוצה שתעשי את זה לידי כי זה מעצבן אותי.אמרת שאני מקנאה ו"זה לא בריא מה שהולך כאן" בחצי חיוך,כאילו השגת את הציד שלך.

התעקשתי שאני לא מקנאה וכל בקשתי היא שלא תעשה את זה לידי.דפקת לי מבט של "מה את באה להגיד פה בעצם?" ואם לא הבנת עדיין אז אני באה להגיד שאני רוצה להיות במקומה.

שניה לפני שבאת ללכת הביתה נתת לי נשיקה,נשיקה של "אל תדאגי את חשובה לי",נשיקה שנתנה לי המון ביטחון,אבל בכל זאת הלכת לנשק אחרת..

למחרת אמרת לי שבזכותה הבנת שאת רוצה אותי.

ואני שואלת,למה לשקר..