חיחי, בו זמנית אני כותבת בחוץ גשם,

וכ"כ טוב ואני לבושה בבגדים חמים, יאא.

כמה כיף זה גשם, אחח..

את הקטע הבא, אני ממליצה לקרוא.(=

דליים סדוקים.

לאישה סינית באה בימים,היו דליים גדולים תלויים בשני,

צידי האסל, שהיא נשאה על צווארה.

באחד הדליים היה סדק בעוד שהשני היה מושלם והגיע תמיד מלא ליעדו.

בסוף הדרך הארוכה מן המעיין לבית, הדלי הסדוק, הגיע מלא בחציו.

במשך שנתיים תמימות הביאה האישה מדי יום ביומו דלי וחצי לביתה.

הדלי המושלם היה גאה,כמובן,בהישגים שלו, אך הדלי הסדוק,

המסכן, התבייש במומו והיה אומלל,

כיוון שהצליח לבצע רק מחצית במייעודו.

"אני מתבייש שהסדק שבי גורם למים לדוף לאורך הדרך הביתה.."

האישה הזקנה חייכה ואמרה"האם שמת לב שיש פרחים לאורך

השביל, בצד שלך, ואילו בצד השני-אין?"

המום שלך מוכר לי מאז ומתמיד, ולכן טמנתי זרעי פרחים בצד.

שלך ובכל יום שאנו צועדים הביתה, אתה משקה אותם.

במשך שנתיים אני יכולה לקטוף פרחים יפים אלה,

כדי לקשט את השולחן, ולולא היית כמו שאתה,

לא היה היופי הזה מעשיר את הבית..

אחח, קטע הזה עושה לי כ"כ טוב,

אני מרגישה את זה חזק, כי כל אחד מאיתנו מיוחד.

אז יש לי מש'ו לכם להגיד-

לכל אחד מאיתנו יש מום מיוחד,

אך הסדקים והמומים שלנו הם שעושים,

את החיים יחדיו מעניינים ומספקים כ"כ.

יאיי, השבוע באמת יש המון דברים נחמדים שיש לי,

 והיום אני אלך לקנות לי חולצה שרציתי עם אלצ'קיע שלי,

 חיחיחי, בוחעעע.

טוב לי.

רייג', חיבוק.;;;;;;;;;;;;;;