סיפורים של חוסר שינה
סיפורן של ילד המחפש אהבת אם וחיק חם, אי שם בעתיד הנשלט על ידי רובוטים אנטי-שמיים, כשלעזרתו חתול המצטט דברי משוררים רומנטיים וגבר מחוספס ולא מגולח עם לב זהב ולהביור,העוזר לו בעל-כורחו, עד שהם מבינים שחברות נמצאת לפעמים במקומות הכי לא צפויים. |
| 12/2007
עצה לסופר #3522
"פססטטט!" לחש קול קטן ודחוף.
"אל תקשיב לו!" נשמע שוב הקול, חנוק, כאילו דרך שכבת נפטלין.
"זה לא מה שאתה רוצה. כן, אני יודע ש"נתקעת בנקודה, ואפילו לא כל-כך חשובה" וכל זה, אבל זה? מין? נשים בשמלות אדומות? רומאן או סרט לאמצע הלילה אתה כותב?...כרגע נראה שאף אחד מהם. סליחה, לא התכוונתי...תשכח מזה...כן נו, בכל מקרה...
"תשכח מעצמך, אתה לא חשוב. לא מה שאתה רוצה ולא מה שאתה מרגיש, ילדון מתוסכל. אל תראה את עצמך כאיזה אביר רם-מעלה ומילה. אתה לא משהו שיש לשאוף אליו. אתה הבעיה בכל הסיפור הסיפורי הזה. כל דבר שתכתוב יהיה "אתה", כי יהיה מוגבל על ידי אלף ואחת הנסיבות המטרידות שמרכיבות את הכתיבה שלך, כולל הנעליים האלה שאתה לובש. תוריד אותן. לא חשוב, אני סוטה מהנקודה...מה הנקודה? אתה הנקודה, קמצוץ קטן של דיו בסוף משפט. ולא פסיק בעל כובד, אלא פשוט נקודה. תעזוב את כל הדאגות והתירוצים בהם מתכסים ומתפנקים, כל ה"סיבות", ה"מחסומים". תשב ותכתוב, זב-חוטם קטן, ואם אין לך מה לכתוב, תסתום. ואם אתה מתעקש, אז תגביל את עצמך. אל תלך לנושאים הקלים. על זין, פין פועם, כוס תאב וואגינה רוטטת של בוקר סיפרו מערות כבר לפני שלושת אלפים שנה.
"שים לך גבולות של קיום, או נקודה קטנה שלי. על תחשוב על הכול. תחשוב בקטן, ומשם, לאט לאט, בצעדי תינוק ומשפטים תופחים, תערום ותערום את המילים. עוד משפט ועוד אחד. תעקם את העולם לסמלים של שחור-ולבן. אולי אפילו איזו פסקה תצא לך מזה..."
...
...
...
"מה אתה רוצה עכשיו? איזה משפט סיום מעודד על "הקוראים שלך" ו"יצירת המופת"?...תחליף את הנעליים ונדבר. אני חייב ללכת."
| |
| כינוי:
בן: 41 Google:
אופיןתמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
