כאילו מה הקטע? אני צריכה עכשיו להרגיש רע עם עצמי ולבכות ולחשוב על כל מיני שטויות. למה אני צריכה להבין את הבדיחות שלך ואתה לא יכול להבין את שלי? למה כשאתה אומר 'זהו אני לא נוגע בך יותר' אני אמורה להבין את זה בצחוק [ואני מבינה את זה בצחוק] וזורמת ואם אני אגיד לך ככה אתה לא תזרום. ואם א-ני לא אזרום אז זהו.. אתה לא תיגע בי יותר. למה אני צריכה להתחיל את הצעד הראשון כל פעם? למה? אתה לא יכול להראות שאכפת לך? אתה לא יכול סתם פשוט להתקרצץ לידי ולגעת בי כל הזמן ולנשק אותי כל הזמן? לא? ואם לי אפילו נראה שאתה קצת קצת קצת מצוברח אני אשאל אותך ישר ואני ישר אתחיל לחשוב אם משהו לא בסדר כי לי הכי אכפת שבעולם.. ואתה לא תעשה את זה. למה? למה אני כל פעם נבהלת שכשנהרס לך המצברוח זה בגללי? כי אני כבר מפחדת לעשות משהו שירגיז אותך או שיבאס אותך אני מפחדת להתווכח איתך כדי שאחר כך לא נשב כמו איזה מפגרים בלי מצברוח. למה אתה יושב תקוע במחשב ואני כאילו סתם יושבת לידך.. לא יותר עדיף שאני אהיה בבית כבר אם אתה עסוק על המחשב?

אני לא יודעת מה ההשלכות של הפוסט הזה יהיו אם תקרא אותו. אבל זה כרגע מה שאני מרגישה. אולי יש דברים שלא אמרתי נכון ובדוק אתה תבין משהו לא נכון. אם תקרא פה בכלל בקרוב.

אני אוהבת אותך ואני פשוט רוצה שתבין.. אכשהו. שתבין פשוט כבר.

הרי לא אמרת כלום היום כי אתה יודע שמחר הכל יהיה בסדר. 

אז כן.. כנראה מחר הכל יהיה בסדר.